הרב אריק מלכיאלי

רגישות .מילה פשוטה שכוללת בתוכה משמעות רבה ובעיקר דורשת יגיעה עצמאית ועבודת מידות של עיבוד אישיות האדם

על התובנה של המעבר האקוטי והקוטבי שבין מצב עובר למצב ילוד. לצערנו ניתן לאבחן מחלה אנושית נפוצה של 'תסמונת העובר הנצחי'..

אם חפצי חיים איכותיים אנו הרי שעלינו להנמיך קצת את האגו והחשיבות העצמית לתפוס קצת בשולי מידת הענווה והביטול וכך חיינו יהיןו רגועים יותר ומשמחים יותר..

האנרגיה העצומה במגרשי הספורט, מיקוד השחקנים, האקשן והאדרנלין ביציע וגם אצל הצופים האקרן בבית, אומרים לנו משהו?

מסלול החיים בעולמינו המפותל והמאתגר טומן בחובו לעיתים הליכה במסלולים הזויים שגם ה- waze המשוכלל ביותר לא יודע איך לתמרן ובאיזה שבילים ניתן להגיע ליעד ..

הרבי עצמו חי כך ונתן דוגמא אישית מצויינת. במשך 40 שנות נשיאותו לא הסתפק במעצמת העל הבלתי נתפסת שחב"ד הקימה ברחבי העולם. תמיד שאף לעוד ועוד. כל עוד שיש עוד יהודי אחד מחוץ למחנה אי אפשר לנוח..

במתן תורה עשה עם ישראל את ה'אקזיט' של חיבור על לבורא העולם. ולכן אנו חוגגים זאת הן בגשמיות באכילת בשר ושתיית יין והן ברוחניות בהתרפקות על לימוד התורה.

אחד מאמצעי המודיעין הבסיסיים היא מלאכת התצפיתנות. ברמת המקרו זה חיילות היושבות בעקשנות חיובית הראויה לצל"ש מול מסכי מחשב הסורקים כל פיסת קרקע ואמורים לזהות כל תנועה חשודה.. ומה ברמת המיקרו?

כח הדיבור הוא מעין טעימה זוטא מהרוחניות והבלי גבול של הנפש שמצדה היא ללא כל הגדרות ומחוברת לכל הסובב אותה. יש בדיבור 'נגיעות קלות' של הכח הגרעיני והאטומי הקיים בנפש כחלק מהיותה בצלם אלוקים. ולכן יש משמעות רבה לצורת השימוש באנרגיה העצומה והמסוכנת כאחד.

המראה הסוריאליסטי של אוטוסטרדות ומחלפים מרכזיים הנעצרים מלכת לכבודו של טיל לא קרוא ולא רצוי, נהפכו להיות חלק מהסדר יום הכללי .. כוחו של הֵרגל.