הגוי היהודי
לצדקה במובן נעלה זה של המושג – המשיך והסביר רבי עקיבא – מסוגלים רק היהודים, כי הם עוסקים בכך כבר מימי אברהם אבינו …
לצדקה במובן נעלה זה של המושג – המשיך והסביר רבי עקיבא – מסוגלים רק היהודים, כי הם עוסקים בכך כבר מימי אברהם אבינו …
ואז, התפוצץ לפתע הבקבוק הריק בקול רעש גדול והתנפץ לרסיסים ..
למזלם, פגשו הנוסעים בדרכם שני ממלוכים ישרי לב, שאף הם היו בדרכם לירושלים …
"בסמיכות למושב יש מעיין, ולידו שוכן אחד המפעלים. עם סיום העבודה, בשעה חמש אחר הצהריים, יעמוד הבעל בשער המפעל וימנה את העובדים היוצאים ממנו אחד- אחד. לכשיגיע לעובד העשירי – ילך אחריו…"
"…דיויד פרץ בבכי: "רבי, אתן כמה שתרצה…" ושוב אמר הרבי: "שמור על השבת ואז תהיה בתך בריאה! עוד תזכה לראות ממנה דור ישרים מבורך!" • בדרכו הביתה לא חשב כלל לשמור על הדברים, אלא שדמותו של הרבי לא משה מנגד עיניו. סוף כל סוף, זהו האדם הראשון אותו פגש בחייו, שלא התעניין כלל בכספו…" • ישראל הלוי מגיש: רפואה בזכות שמירת שבת
ביום שישי העמדתי את המונית עד מוצאי שבת. בתחילה היה קשה, אבל לאט לאט ראינו שהברכה החלה שורה בביתנו. בראש ובראשונה ; בננו החל להחלים ממחלתו האנושה. והחובות? במקום לצמוח פחתו ונעלמו.
השעה הייתה שעת בוקר מוקדמת מאוד. התושבים נמו את שנתם. הם יצאו בלאט מן הבית ועלו על הכרכרה הרתומה לשני סוסים. "לפראג!", הורה לעגלון. אווירת החשאיות אפפה את הנסיעה
דממת-מוות שוררת בבית-הכנסת הגדול. מדי פעם נשמע בכי חרישי. המחזה מזעזע: על הרצפה יושבת כל הקהילה ובני-משפחותיהם, וחרדה מרחפת באוויר
"זה אתה?!", נזעקו התיירים, שלא האמינו למשמע אוזניהם. "כן", חייכתי, "זה אני והתפילין שלי". השניים היו מופתעים כל-כך עד שהתקשו לבטא את הפתעתם במילים.
הוראת הצדיק התמלאה מיד. בחור נמרץ לקח את צרור מטבעות הכסף, חצה בריצה מהירה את הרחוב המסוכן ופיזר את המטבעות לכל אורכו