מעשה שהיה

רוח חזקה נושאת אותו פתאום הרחק, ומפילה אותו אי-שם, בחבטה על הקרקע. הוא מנסה לקום, אך כל איבריו כואבים מהנפילה. בכל-זאת הוא מתחיל להלך אט-אט.

"מכתת אני רגליי לשם מצוות פדיון-שבויים", חלפה המחשבה, "והנה כאן לנגד עיניי ציפורי דרור שבויות…"

אך סיים את תפילתו וזעקות אימים פילחו את האוויר. תחת רגליהם של זיגמונד והגרושה נפער בור עמוק, והשניים נפלו לתוכו. ערֵמות עפר החלו להידרדר אל תוך הבור, וכעבור זמן קצר כיסתה אותם האדמה והם נעלמו.

"דעו לכם", פנה בקול תקיף ונחרץ אל הצעירים הרבים שעמדו שם, "כי מרדכי היה הוכחה ודוגמה חיה, שאפשר להיות יהודי מאמין שומר מצוות, ועם זה להיות ’איש בין אנשים’, אהוב ומוערך!".

ראשי הקהל הביטו ברבם בתמיהה גוברת והולכת: מה פשר ההשתהות הזו, דווקא עכשיו, כשהכסף כבר בידיהם וישועת החטופים קרובה כל-כך?!

"יֵשׁ כָּאן טָעוּת", נוֹפֵף בַּמִּכְתָּב מוּל עֵינָיו שֶׁל הַגַּבַּאי.. "הָרַבִּי אֵינוֹ טוֹעֶה", אָמַר הַגַּבַּאי. "אִם הַמִּכְתָּב מֻפְנֶה אֶל הֶעָשִׁיר מִצֶּ’רְנִיגוֹב, סַע וּמְסֹר לוֹ אוֹתוֹ".

המשמשים בקודש משרטטים קווים לדמותה האצילית של הרבנית הצדקת מרת חיה-מושקא שניאורסון, רעייתו של הרבי מליובאוויטש