קאוצינג חסידי

תחרות לא הוגנת..

יש דרך שבה האדם מפעיל נשק שובר שוויון, את האטום שבו, את הרובדים העמוקים ביותר באישיותו ונשמתו, שמולם אין שום תפיסת מקום לרצונות השליליים. הכל מחוויר לעומתם.

לחץ מתוך אכפתיות..

לעיתים מותר גם קצת להשתמש באסרטיביות אפקטיבית. ללחוץ באלגנטיות ולבסוף האדם אף יודה לנו על כך..

השגרה היא הפיסגה האמיתית…

הנטיה האנושית הרגילה היא ליחס חשיבות יתירה לימי ההוד ולרגש הנעלה שבהם, וקצת לזלזל בימי השגרה והעשייה הבנאלית. התפיסה החסידית גורסת בדיוק להיפך.

לפרגן

חשיבה מהירה על החסד העצום שאנחנו עושים באמצעות הפירגון – לחבר, לאישה לילד או לכל אדם באשר הוא – תדרבן אותנו לרכוש את מידה נעלית וחשובה זו.