הרבי כותב

הם הגיעו מרוסיה, שם חוו באופן אישי מסירות-נפש באופן יום-יומי, והם לא מתייאשים מהמאמצים שלהם לסייע לנוער היהודי האמריקאי… • הרבי כותב

"במשך השנים שחלפו מאז שהפסקת פעילות זו, כאשר העסקת את מוחך בכמה מחשבות נשגבות מאוד אודות הבאת שלום ושמחה לעולם כולו, אני מסופק האם אתה יכול להצביע על אדם אחד ויחיד אשר לעת עתה נושע בזכות ההרהורים הללו " • הרבי כותב

מכיוון שאתה ילד מעמיק, אענה על כך שוב באמצעות דוגמה: נניח שהיית מוזמן לבית הלבן ונשיא ארצות הברית היה מקבל אותך בעונג ושואל אותך איזה סוג של מתנה היית רוצה. האם היית מבקש ממנו ממתק? • הרבי כותב

בהשקפה ראשונה זה נראה מיותר להזכיר גם את הימים, לאחר שהם כבר כלולים ב"שנים" ♦ כל יום יהיה ארוך וטוב מבחינת התוכן שלו ♦ הרבי כותב

ההשפעה של "הפעולות הצנועות" שלך עושה רושם עמוק יותר ורחב יותר ממה שפעולות דומות של רב או רבי (כולל אותי עצמי) יכולות להשיג • הרבי כותב

בעצם, אם אדם כן מוצא שמצוות מסוימות הן קשות לביצוע באופן בלתי רגיל, פירוש הדבר הוא רק שלאותו אדם הוענקו כוחות לא רגילים להתגבר אפילו על קשיים לא רגילים. לפיכך, בניתוח הסופי, זה במידה רבה עניין של הרצון האישי והנחישות של האדם • הרבי כותב

בקרב אותם עדים ראשונים היו רבים שלמדו את יסודות המדע באותם ימים (כלומר, המצרים), שהרבה הישגים שלהם עדיין קשים מדי להבנה בימינו; היו בקרבם פילוסופים וחושבים, וכן אנשים בורים ובלתי מחונכים, נשים וילדים מכל הגילאים. ובכל זאת, כולם דיווחו על המאורע ועל התופעה הקשורה בו מבלי שתהיה סתירה בין אדם לחברו • הרבי כותב

אחת הסיבות לכך שהעם היהודי היה מסוגל לשרוד אחרי העבדות שלו במצרים בתור עם נבדל, היתה הקדושה של חיי הנישואין שלהם והחינוך של ילדיהם בדרך השם • הרבי כותב

ההחלטה הטובה כשלעצמה פותחת צינורות חדשים לקבלת ברכות אלוקיות נוספות וכוחות לבצע אותה ♦ הרבי כותב

הפקות על אישים מהתנ"ך, מרשימים ככל שיהיו מנקודת המבט האמנותית, לא הצליחו בהיבט המהותי של הצגת דמות אמיתית • הרבי כותב