חינוך

במרוץ החיים יש ואנו נתקלים בבשורות, לעיתים טובות ולעיתים שאינן טובות. * איך להתייחס אליהן? הכל עניין של מידתיות

ההשוואה הבלתי פוסקת אל יכולותיו והישגיו של הזולת הינה על פי רוב מקור כל רע

לכל אחד יש שאיפות לחיים מלאי כל טוב ותזרים מזומנים כשל השכן מעבר לרחוב, אולם מציאות החיים מכתיבה לכל אחד קצב אישי משלו

ראשית, בכל הקשור בחינוך הילדים הולכים אחר רצונו של הילד, שאלו נא אותו באיזה מקום הוא יחוש בנוח, היכן הוא מרגיש מחובר לצוות ולמקום

לא מוכן לשחרר אותנו ההורים. ומצד שני ילד צעקן עקשן נפגע מכל דבר פגיע רגיש כל דבר שלא נראה לו מתחיל בכי.

אף אחד לא אוהב שאומרים לו 'לא'. הרבה אנשים נמנעים מלכתחילה לבצע פעולות נחוצות מחשש שייתקלו בתשובה שלילית. אז מה עושים? ● מנחם זיגלבוים, מאמן אישי למצוינות, נותן כלים וגם טיפים להתנהלות נכונה

לפָנים שלנו יש כוח אדיר. וכדאי להיות מודעים לכך. להשתמש בכוח הזה באופן החיובי עד כמה שאפשר. נאיר פָנים באופן מודע זה לזה. ובכך נשנה ונחזק את התחושות החיובית שבפנים. וגם כלפי אלו שקצת קשה לנו מולם, זה אפשרי. אפילו בלי מאמץ נפשי פנימי, רק עם שינוי הפָנים!

"אשתי לא מרשה לי להיפגש עם חברים…" או "בעלי לא אוהב את חברה שלי". אלו תלונות שאנו שומעים לא פעם. מדוע הקשרים עם החברים, שעד החתונה היו לרוב פשוטים וטבעיים, הופכים להיות מורכבים ומחושבים?