הרב אריק מלכיאלי

הרבי עצמו חי כך ונתן דוגמא אישית מצויינת. במשך 40 שנות נשיאותו לא הסתפק במעצמת העל הבלתי נתפסת שחב"ד הקימה ברחבי העולם. תמיד שאף לעוד ועוד. כל עוד שיש עוד יהודי אחד מחוץ למחנה אי אפשר לנוח..

במתן תורה עשה עם ישראל את ה'אקזיט' של חיבור על לבורא העולם. ולכן אנו חוגגים זאת הן בגשמיות באכילת בשר ושתיית יין והן ברוחניות בהתרפקות על לימוד התורה.

אחד מאמצעי המודיעין הבסיסיים היא מלאכת התצפיתנות. ברמת המקרו זה חיילות היושבות בעקשנות חיובית הראויה לצל"ש מול מסכי מחשב הסורקים כל פיסת קרקע ואמורים לזהות כל תנועה חשודה.. ומה ברמת המיקרו?

כח הדיבור הוא מעין טעימה זוטא מהרוחניות והבלי גבול של הנפש שמצדה היא ללא כל הגדרות ומחוברת לכל הסובב אותה. יש בדיבור 'נגיעות קלות' של הכח הגרעיני והאטומי הקיים בנפש כחלק מהיותה בצלם אלוקים. ולכן יש משמעות רבה לצורת השימוש באנרגיה העצומה והמסוכנת כאחד.

המראה הסוריאליסטי של אוטוסטרדות ומחלפים מרכזיים הנעצרים מלכת לכבודו של טיל לא קרוא ולא רצוי, נהפכו להיות חלק מהסדר יום הכללי .. כוחו של הֵרגל.

דריכות. מילה בודדת זו כוללת בתוכה עולם ומלואו. זהו מושג מלא חיים, שבו כל האנרגיה שבאדם עירנית ועומדת היכון. במצב כזה האדם זמין ליכולות שליפה של כל כשרון ואופציה אפשרית, בכל נקודת זמן באופן מיידי, וללא צורך בחשיבה מיותרת ומסורבלת.

העולם הזה על אף ההעלם הרוחני שבו, הוא בעצם סוג של גילוי אלוקי נסתר, ולכן בתנאים מסוימים ניתן לגלות בו את פנימיותו האין סופית של הבורא

אחד מסודות ויסודות החיים החשובים ביותר. הרוגע הנפשי הוא תנאי סף להצלחת האדם בכל תחום שהוא. הרוגע נותן לאדם ישוב הדעת ויכולת הכלה והתמודדות נכונה וכנה עם האתגרים העומדים מולו בין אם מדובר בחומר לימודי ובין בכל משימה שהיא.

זוהי בעצם עומק כוונת הצעקה הבאה לידי ביטוי בתקיעות ויללות השופר. דפנות הסוכה שבהם ואל תוכם אנו נכנסים ויושבים הם ביטוי של האבא המחבק אותנו בחום, 'וימינו תחבקני'.

בכל השנה אנו חשים שהתורה היא לא רק חכמה נפלאה אלא 'היא חיינו ואורך ימינו', היא כל מציאותנו מבלעדה אין לחיינו כל משמעות.