מעשה שהיה

מזלו של הנער שיחק לו. בדיוק כאשר נכנס למרכז העולמי של חב"ד, מצא את החסידים יושבים ומקשיבים לדברי הרבי מליובאוויטש. הרבי דיבר על "ערכה של הנשמה היהודית, כל יהודי יחזור בסופו של דבר לצור מחצבתו".. הבחור הבין כי אין לו לאן לברוח ; אם לא עכשיו – אימתי?..

זו הייתה ההתוודעות הראשונה של רבי יצחק עם ספר הזוהר. הוא דבק בו והעמיק בסודותיו. לא חלפו הימים והוא נודע בכינויו האר"י, הלוא הוא רבנו יצחק לוריא אשכנזי, ראש חכמי תורת הנסתר, שגילה והפיץ את פנימיות התורה וסלל את הדרך בנתיבותיה.

האדמה נפערה ובלעה איש ואשה, ממש כמו שקרה לקרח ועדתו, כאשר חלקו על משה רבינו.

בתוך שמונה שעות הגיע מענה מהרבי מליובאוויטש בזה הלשון: "לבדוק תפילין, לבדוק מזוזות גם במחסן, לערוך את החופה ביום ובשעה שנקבע מראש ויהיה בהצלחה רבה".

במקומה של הבקתה העלובה, עמד ארמון מפואר ורחב-ידיים, משרתים במדים מגוהצים עומדים בשער ומוכנים לשרת את האורחים הנעלים…

זה קרה לפני יותר משלוש-מאות שנה. מוונציה נעלם פתאום המלומד והפילוסוף הנוצרי שנחשב לאישיות המבטיחה בכנסייה הקתולית. יום אחד אבדו עקבותיו ולאיש לא היה מושג על מקום הימצאו..

לפתע קלטו אוזנינו רחש מלמעלה. לתדהמתנו ראינו שני בדואים משתלשלים פנימה מבעד האשנב שבתקרת הציון. הם היו חמושים ונעלו מגפיים בעלי סוליות ברזל מחודדות

כאשר חסידים סיפרו את המעשה ברבי שמעלקע והשמש, הם אמנם התפעלו מגדולתו וקדושתו של הרב, זה הרי היה ידוע ומפורסם, אך יותר מכך הם התפעלו מענוותנותו המופלגת של השמש הזקן

לצדקה במובן נעלה זה של המושג – המשיך והסביר רבי עקיבא – מסוגלים רק היהודים, כי הם עוסקים בכך כבר מימי אברהם אבינו …

מה יהיה אם ישאל אותו יוסי המ"מ כיצד נהג בזמן המארבים בתעלה? האם יודה על האמת ובעצם יגלה כי כל אותה תקופה בעצם מעל באמון?…