מעשה שהיה

עצה וברכה

כשהגעתי לבסוף לפקיד שתפקידו לסכם את הממצאים ולהכריע סופית אם המתייצב כשיר לגיוס אם לאו, הביט עליי במבט של חמלה ושאל: 'מה קרה לך, מסכן שכמותך, שכל רופא מצא אותך בעל מום וחולה במחלה אחרת?!'…

עד הפרוטה האחרונה

בצרור היה כסף רב, שנמסר לו על-ידי שניים מעשירי פראשניץ, אשר ביקשו להפקיד את כספם בידי איש נאמן. כיצד יביט בפני האנשים שסמכו עליו וכיצד ינחמם על אובדן כספם? יותר מכך דכדכה אותו המחשבה כי קלושים הסיכויים להשיב להם את כספם, שכן הוא עצמו חי חיי דוחק וצמצום.

קינת השכינה

כשהגיע לעיר-הקודש לא פנה לאכסניה. הוא שם מיד את פעמיו אל הכותל המערבי. השעה הייתה שעת לילה. ר' אברהם החל לשפוך את תחינתו לפני הקב"ה, מתוך בכיות רמות וזעקות קורעות-לב, עד שאפסו כוחותיו..

בקרוב ממש

עלי לציין כי בדרך כלל אף כאשר מאשרים לאדם לצאת את ברית המועצות הרי שהדבר אורך זמן רב…

הזיכרון של הרבי…

מעשה בעיתונאי ישראלי, שביקר בשנת 1971 בארצות-הברית ובהשפעת ידידיו החליט לבקר אצל הרבי.

הגרזן "שהחזיר בתשובה"

"נבהלנו עד מות והתחננו לאיכר שירחם עלינו. למען נשינו וילדינו הקטנים. אולם ניכר היה בעליל, כי כל תחנונינו נופלות על אוזנים אטומות!"

הבחירה

חיי כבר לא ישובו להיות כפי שהיו. אמנם אני מתחיל פרק חדש, אך אני נושא עימי את הלקח החשוב שלמדתי, לכל אורך חיי…