סיפורים לחג

לשונה של הרבנית דבקה לחיכה. לבה הלם בקרבה: האמנם ידע בעלה? האם רוח-הקודש פיעמה בו?

"חבילה אחת אתה מוכרח לקחת. זו חבילה ממשלתית חשובה ממוסקווה. היא מלאה בחותמות שעווה מכל צדדיה. קח עמך חבילה זו בלבד"….

"הייתי המום מהאווירה הכללית, הסדר התנהל כהלכה. היציאה לרחוב עם השירה והשמחה היתה דבר שלא יאומן. באותם רגעים אפילו לא השבתי על הבית והיה זה הסדר היפה בחיי…

…כאשר פקח את עיניו, מצא את עצמו ביתו, בעוד אשתו ובנו שמחים ומתפלאים מהופעתו הפתאומית… • כשאכל אליעזר את ה"כזית" מצה הראשון, שאפה יחד עם רבו הקדוש, הוא הרגיש התעלות רוחנית כזו, שלא הרגיש כמותה אף פעם…

"העיזה!" – הוא קרא בשקט, כאילו פחד שהעיזה תשמע אותו – "שמעי בלה, אולי נמכור את העיזה?" • "היצאת מדעתך?!" – קראה בהתרגשות – "הרי היא האמצעי היחיד לקיומינו…

המפקד החליט לנצל את ההזדמנות. את חשדו של מפקד המשטרה אך הגבירה העובדה כי בדיוק בשבוע, בו אירע המעשה, באו לטיסא-אסלר שלושה שוחטים אורחים…

הוא הסתגר בחדרו, הניח את שברי המצה על השולחן וכשהדמעות זולגות מעיניו אמר את נוסח ההגדה. בהגיעו ל"מוציא מצה" בירך בכוונה רבה את הברכות ואכל את המצה. זה היה הפסח הראשון שלו כאסיר

בעודו עוקב אחרינו באצבעותיו בהגדה, הבחנו לפתע שהוא, הקצין הרוסי, מוחה את הדמעות הזולגות מעיניו

אמנם שמחנו על שעלה בידנו להפגין גאווה יהודית, אך החשש מפני תגובת השלטונות כרסם עמוק בלבנו וזו אכן באה…