אי עשייה מול עשייה
כוחה של מילה רב ביותר וכל עוד משתמשים בה בתבונה הרי שאין קץ לעשייה החיובית המגיעה בעקבותיה ולעיתים נוטים אנו כבר לשכוח מהמילים הטובות אותן אמרנו שלא בשימת לב מספקת, אולם מקבל המחמאה לעולם לא ישכח זאת.
כוחה של מילה רב ביותר וכל עוד משתמשים בה בתבונה הרי שאין קץ לעשייה החיובית המגיעה בעקבותיה ולעיתים נוטים אנו כבר לשכוח מהמילים הטובות אותן אמרנו שלא בשימת לב מספקת, אולם מקבל המחמאה לעולם לא ישכח זאת.
הילד בן ה10 בכיתה קטנה הוא מתנהג בצורה לא לגילו למשל הוא עושה פרצופים ותנועות עם הגוף..
לצאת ממצרים ברמה הפיזית, היה ברגע אחד. אבל להוציא את מצרים מתוך הלב של בני ישראל, מתוך התודעה – זה תהליך. לשם כך צריך זמן של הזדככות ותיקון על מנת שיהיו ראויים לקבל את התורה.
חוקרים רבים ניסו למצוא סיבות לתופעה המדאיגה, כי לאחר החגים מספר הזוגות המבקשים להתגרש, עולה. איך זה קשור לחגים? לאורחים שמגיעים? לארוחות בהם שמבלים יחד? תאוריות והשערות רבות נאספות סביב נושא זה.
הילד או הילדה שעונים לנו תשובות קצרות, ולא מכבירים במילים. הילד ולעיתים הנער שמעדיף לשתף חברים, אך לא אותנו, ההורים. איך פועלים נכון עם ילדים מופנים? ויותר חשוב מכך, האם ניתן לעשות שינוי במצב?
כשהתעודה מגיעה לידנו, על מה אנחנו מסתכלים קודם? על הציון באנגלית, או על ההתנהגות? ובעיקר, ממה אנו מתפעלים יותר, ממילות ההערכה של המורה על המידות הטובות, או מהציון הגבוה בחשבון?
שאלה: איך אפשר להפריד בין ילדה בת אחת עשרה וחברתה המשפיעה עליה לרעה בצורה מוכחת, וגם הילדה מודה בכך? גם לא נעים לי להיות "המכשפה"
הוא מוכן כל רגע למלא פקודה אחר פקודה ולעולם אינו מתעייף. ממש רובוט אשר נועד רק כדי למלא תפקידי ביצוע…
שאלה: באוג' השנה עברנו דירה, בעלי יצא לקורס במשטרה במהלכו הגיע הביתה רק בסופי שבוע. בני הבכור בן 4.5, היה ילד נעים, חברותי, משתף פעולה
חשוב לשאוף ולהתקדם, אולם לא משום שהשכן התקדם, אלא מתוך ידיעה שכך אנו הופכים לכלים ראויים יותר בהכנת העולם לקראת מילוי ייעודו העיקרי