מעשה שהיה

סיפורו של נער שחפץ בכל מאודו ללמוד יהדות. הוא מכר עיתונים בקרן רחובות , ומהכסף שהרוויח שילם למורה שילמדו יהדות. למרבה הצער, לא זכה שיחגגו לו בר מצווה. רק כשהגיע לגיל 69, נוצרה ההזדמנות הנאותה… לעולם לא מאוחר!

והנה בחלומי אני רואה איש הדור פנים המחזיק בידו צרור ניירות והוא אומר לי בפנים מאירות: "בניירות הללו תוכל לצאת את רוסיה ותגיע לארץ ישראל", וימסור את הניירות בידי, וילך • סיפור מרגש מימי רוסיה הסובייטית

רעד חלף בגוו של הכומר ושיניו החלו נוקשות. פניו החליפו גוונים חליפות • הוא ניסה לומר משהו, אך קולו לא נשמע לו • "המלים שאמרת היו 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'. אלה לא מלים יהודיות?" שאל השר • עתה החל הכומר לרעוד ממש

הוא בדק את התיק הרפואי והחל לפרט את הבעיות הסבוכות. לבסוף חרץ את משפטו: "סיכוייך לזכות בלוטו גדולים בהרבה מהסיכוי שתהיה אי-פעם אבא"

עתה אני יודע כי הכסף אינו אלא אמצעי.. אמצעי לחיים על-פי תורה ולנתינה ועזרה לזולת.. אני את השיעור הזה – לא אשכח..

פתאום, אחרי שלושים וחמש שנה של היעלמות, הוא הופיע ברומא. הופעתו המחודשת עוררה התרגשות גדולה בקרב ראשי הכנסייה…

הפריץ הופתע למשמע בקשתו המוזרה של היהודי העני. "אינך חושש לסכן את חייך?" שאלו. ר' משה השיב נחרצות: "אינני פוחד. בטוח אני בה' שישמרני מכל רע".

הרב חדד לא העלה בדעתו, עד כמה ישתנו פניהם של שבילי העיר עד שינחת בה. וכי למה שיעלה בדעתו – האם חוזה-עתידות הוא? ובכלל, למה שיחשוב כי יתחולל בהם שינוי כלשהו?

הרשע לא הניח שום מקום לספקות בדבר רצינות כוונותיו. בו-במקום ציווה על משרתיו לאסור את ראשי הקהילה ■ לקראת חג הפורים

התחילו הבעש"ט והנוכחים בתפילה, ולפתע הוקף הבית צעירים גויים, קריאות שנאה בפיהם ואבנים בידיהם…