מעשה שהיה

ר' שמואל קידש בברכת 'שהכול', ולאחר מכן טעם כל אחד ואחד מהמים המתוקים

בשלב זה התרוצץ הכומר לאורכו ולרוחבו של החדר הלוך ושוב, בחוסר מנוחה, עד שלבסוף גילה את הסיבה לסערת הרגשות שלו. הוא פנה לאבי בפתאומיות והתוודה בפניו: "ר’ שוחט, הנדבן בסיפור הוא אחד מאבות-אבותיי" • יהודי לעולם אינו מתנתק לחלוטין • סיפור מדהים.

פתאום הבחין בשמש המתבונן בו. "אה!", הניף הרבי את ידו בביטול, קורא את מחשבותיו. "כלום מבין אתה באתרוגים? הלוא האתרוג משול הוא ללב, ואיזו השגה יש לך בלבבות?"…

כשנכנס איש-העסקים לתאו של הרבי הזמינו הרבי להתיישב ולסעוד עמו ארוחת בוקר. במענה לשאלת הרבי, הציג הלה את עצמו, ואז הבין הרבי כי האיש הוא סוחר-יערות ידוע, ששמו היה מוכר לו מכבר, אף כי מעולם לא פגשו פנים-אל-פנים…

"דעו לכם", פנה בקול תקיף ונחרץ אל הצעירים הרבים שעמדו שם, "כי מרדכי היה הוכחה ודוגמה חיה, שאפשר להיות יהודי מאמין שומר מצוות, ועם זה להיות ’איש בין אנשים’, אהוב ומוערך!".

ראשי הקהל הביטו ברבם בתמיהה גוברת והולכת: מה פשר ההשתהות הזו, דווקא עכשיו, כשהכסף כבר בידיהם וישועת החטופים קרובה כל-כך?!

"יֵשׁ כָּאן טָעוּת", נוֹפֵף בַּמִּכְתָּב מוּל עֵינָיו שֶׁל הַגַּבַּאי.. "הָרַבִּי אֵינוֹ טוֹעֶה", אָמַר הַגַּבַּאי. "אִם הַמִּכְתָּב מֻפְנֶה אֶל הֶעָשִׁיר מִצֶּ’רְנִיגוֹב, סַע וּמְסֹר לוֹ אוֹתוֹ".

המשמשים בקודש משרטטים קווים לדמותה האצילית של הרבנית הצדקת מרת חיה-מושקא שניאורסון, רעייתו של הרבי מליובאוויטש