במענה למכתבה . . נעם לי לראות בו הטבת מצב רוחה ותוספת בטחונה בהשם יתברך המשגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית ויהי רצון שיהיה בזה באופן של מוסיף והולך, שהרי זהו מתפקידו של האדם ללכת מחיל אל חיל בכל ענינים של טוב ובפרט שהטוב של בן ובת ישראל הוא גם ענין של קדושה וכמבואר בתורת החסידות בארוכה.
בנוגע למה שכותבת אודות הרגש לבה בקשר עם ההצעה [של השידוך], מהנכון שתדבר בזה עם החבירות וידידות שלה, אלו שהתחתנו לאחרונה, שלפעמים קרובות רגש כזה [של היסוס ולחץ] רגיל הוא ויסודו, האחריות הקשורה בצעד כזה, כוונתי לחיי נשואין בכלל ולא [שההיסוס והלחץ נובעים מ]היחס לאיש מסוים, ולפעמים מבררים שאכן כן הוא, על ידי הדבור עם מי שכבר עבר דרך שלב זה, ובענינה מיוסד עוד יותר לומר שזהו היסוד להרגשה, כיון שכותבת שיש לה הערצה ורוצה לראותו וכו' וכו'. בכל זאת – יש לברר כאמור.
בברכה לבשורות טובות בזה וכן בעבודתה בקדש חינוך על טהרת הקדש.
מקור: אגרות קודש חכ"ב מכתב ח'רסא • מוגש ע"י מכון 'אור החסידות' • העתקת המכתב באישור מהוצאת ספרים קה"ת
