אחת התכונות הבסיסיות באדם, היא המודעות העצמית , מי הוא ומה הוא, והיכן הוא אוחז במסעו האישי בחיים. וכמאמר חז"ל איזהו חכם המכיר את מקומו .
הדבר נכון שבעתיים בנוגע לתחום הרוחני שהוא הענין העיקרי והפנימי של האדם בחיים, וסיבת היותו כאן בהעולם הזה.
הדבר עומד על סדר היום בפרט בזמנים המיוחדים לעשיית חשבון נפש יסודי ונוקב כמו חודש אלול.
כשאדם עושה חשבון אמיתי וצדק בנפשו, הוא עלול בקלות ליפול לעצבות ומרה שחורה, שיכולים להקשות עליו את המשך עבודתו מתוך שמחה וטוב לבב.
כאן יש סוד מציל ומשנה חיים שחייבים וצריכים לקחת בחשבון והוא שישנו מחשבון ערכים אלוקי, השונה לגמרי מתפיסת העולם האנושית שלנו, וזה נותן נופך אחר לגמרי, לכל צורת ההסתכלות שצריכה להיות לנו על עצמנו ועל עבודתינו .
באופן עקרוני יש את חשבון הנפש הבסיסי והרגיל שבו אדם מודד את עצמו ואת הצלחותיו לפי פרמטרים די ברורים:
ראשית כל בתחום המחשבה דיבור ומעשה ,שהם החלק היותר מעשי וגלוי של הנפש, שבהם הבחירה של האדם גדולה יותר .
שכן גם במקרים ודברים שאינו חושק בהם עדין יכול הוא להכריח את עצמו בלהפעיל את המחשבה דיבור ומעשה שיעשו את מה שצריך.
ולמעלה מזה חשבון נפש בכל מה שקשור למה מצבו מבחינת כוחות הנפש הפנימיים יותר.כמו השכל ,הרגשות, הרצון והתענוג .ולפי תוצאות המבחן להבין את דרגתו הרוחנית ומעמדו ומצבו בעבודת ה' .
אך יש סרגל מדידה נוסף , סרגל אלוקי שהוא הצורה והמשקפיים שדרכם ה' מודד דברים, וזה באופן אחר לגמרי ממה שאנו רגילים ומבינים בשכלנו האנושי המצומצם.
ראשית כל, כמו שכותב הרמב"ם בהלכות תשובה , שאין שוקלין אלא בדעתו של א-ל דעות והוא היודע איך עורכין הזכויות כנגד העוונות. וכתב שם עוד הרמב"ם ששיקול זה אינו לפי מנין הזכויות והעוונות אלא לפי גודלם יש זכות שהיא כנגד כמה עוונות. וזה יכול להיות מצד איכות המצווה או מפני מעמדו ומצבו של האדם בכלל, ובפרט בזמן הספיצפי של העשיה ההיא .
בנוסף לכך במשקפיים האלוקיות של בית דין של מעלה נלקחים בחשבון פרמטרים נוספים:
א] כל יהודי, כאשר הוא נכשל בדבר בלתי רצוי ,אין זה אלא לפי שעה בלבד ,זוהי מעידה זמנית עם תאריך תפוגה, שהרי בוודאי בסופו לעשות תשובה כמו שנאמר: 'כי לא ידח ממנו נידח' , שאז אפילו הזדונות יהפכו לזכויות. יוצא שגם כעת אין לעבירות חשיבות ומציאות כלל וכמו כמה ענינים בהלכה, שאנו אומרים כל העומד להישרף כשרוף דמי.
ב] בית דין של מעלה לוקח בחשבון, שגם בשעת עשיית העבירה זה לא מכל הלב , שהרי רצונו של כל יהודי הוא לקיים את רצון ה' אלא שיצרו הרע תוקפו ומכריחו. וכמו שאמר ר' לוי יצחק מבארדיטשוב , שאין יהודי עושה סעודת שמחה על קיום עבירה אלא רק על קיום מצווה ..
ולכן כשאדם יודע זאת, הרי ביחד עם השתדלותו לשפר את דרכיו ומעשיו ,הוא יודע שישנו מבט אלוקי עליו, שבוחן אותו בעין של טוב וחסד. ולכן בכל מצב שהוא ,האדם לא מאבד תקווה, אלא מתחזק בעבודתו מתוך שמחה, כולל תשובה מתוך שמחה.
הדבר נכון שבעתיים כשאדם מרגיל את עצמו להסתכל כך גם כך על חבירו ,בעין טובה ולימוד זכות , הרי ככה גם ידונו אותו בשמיים שהרי במידה שאדם מודד כך מודדין לו..
כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!
הרב אריק מלכיאלי הוא מרצה בכיר בארגון "מחנה משותף". 054-8098613