במענה למכתבה מאז, אשר מפני סיבות נתעכב המענה עד עתה, בו כותבת אודות רגשות לבה בקשר עם סברת שידוך עם בחור פלוני שי', והטעמים לחיוב או לשלילה בזה.
ומה שאין ברור כדי צרכו במכתבה הוא, האם הרגשות אודותן כותבת, הם יציבים, או אפשר לומר שזהו מצב רוח עובר,
ואחת הבחינות בזה היא, איך פועל עליה ההפסק מההתראות ופגישות עם הבחור, שאז היה בידה לדון על הענין ורגש הלב באופן אובייקטיבי יותר.
באם במשך שעמדו בריחוק מקום, אף על פי כן התכתבו [ביניהם ועמדו בקשר] לעתים קרובות יותר, אזי יכולה לעשות על כל פנים כעת הפסק מתאים מכל קשר גם לא של כתיבה, ולבחון את התוצאה.
והיה אם היחס יציב משני הצדדים, מהצד שלה ושל האברך אזי הרי יכולה לבאר לו את אשר בידו לתקן תוכן הטעמים השלילים וכמו בענין לימוד התורה בהתמדה ושקידה עתה, ובודאי במשך איזה שבועות יוכל להבחין בעצמו, האם יעמוד בסדר חיים זה וכו'.
מקור: אגרות קודש חכ"ג מכתב ח'תשלח • מוגש ע"י מכון 'אור החסידות' • העתקת המכתב באישור מהוצאת ספרים קה"ת