הבדלה פירושה הפרדה. כשם שאנו מציינים את כניסת השבת בקידוש על היין כך אנו מבדילים בין קדושת השבת לששת ימי החול בברכה על היין. כבר בתפילת ערבית של מוצאי שבת מוסיפים את ברכת "אתה חוננתנו" והיא מתירה לנו לעשות כל מלאכה.
תחילה מוזגים את היין לכוס ההבדלה עד שהוא נשפך על גדותיה, זהו ביטוי וסימן לשפע וברכה. אחר כך מדליקים את נר ההבדלה המורכב לפחות משתי פתילות.
בראש נוסח ההבדלה מובאים פסוקי שבח ושמחה כמו הפסוק הלקוח ממגילת אסתר: "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" ואנו מוסיפים: "כן תהיה לנו". לאחר מכן מברכים על היין: "ברוך אתה . . בורא פרי הגפן".
בספר ה"זוהר' מובא כי לכל אדם נוספת בשבת "נשמה יתירה" כדי שיוכל להנות ולקבל יותר מברכותיה של השבת. בצאת השבת מותירה אותנו הנשמה היתירה עצובים מפרידתה ולכן אנו מריחים את ניחוחות הבשמים המעוררים ומחזקים את נשמותינו. לפני שמריחים מהבשמים מברכים: "ברוך אתה . . בורא מיני בשמים".
חז"ל אומרים כי במוצאי השבת הראשונה גילה הקב"ה לאדם הראשון כיצד ליצור אש על ידי שיפשוף שני חלוקי אבנים, על מנת שיאיר לעצמו את הלילה. לכן אנו מברכים על נר האבוקה: "ברוך אתה . . בורא מאורי האש". כדי להרגיש את תועלת האור הנגרמת לנו נוהגים לקרב את קצות האצבעות ולהביט על הציפוניים בהן משתקף אור הנר.
בסיום נוסח ההבדלה מובאת הברכה העיקרית: "ברוך אתה . . המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה…".
בגמר הברכה שותים מן הכוס לפחות את רובה ומכבים את הנר. יש לזכור כי אין לטעום שום דבר מצאת השבת ועד אחרי חהבדלה.
נשים חייבות לרוב הדעות בהבדלה כמו בקידוש. בדרך כלל הגבר מוציא את האשה ידי חובתה, אך כשאין גבר בנמצא יכולה האשה לצאת ידי חובתה בעצמה.
