הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם-מנדל שניאורסון, התגלה במהלך שנות נשיאותו בדאגתו הגדולה לעם היושב בציון, לשלומו ולשלוותו. בכל התקופות הקשות שהיו לעם-ישראל בארץ-הקודש – הביע הרבי את דעתו בצורה הברורה וההחלטית, ובכל פעם התגלה עד כמה צדקו דבריו. התברר, בכל מלחמות ישראל, עד כמה צפה הרבי את מהלך ההתרחשויות, כיוון, יעץ, הדריך, וכמובן – הרגיע את העם, שהיה נתון למתחים ולחרדות, בשל האיומים הבוטים של מנהיגי ערב.
בימים שקדמו למלחמת ששת הימים היה עם ישראל בעולם כולו שרוי במצב-רוח קודר. גם האופטימיסטים היו בטוחים כי דבר נורא עומד להתרחש, והשאלה שניסרה בחלל הייתה: מה יהיה גודל האסון?; כמה חלקים מהישובים שבידי ישראל יכבשו על-ידי צבאות-ערב?; ככל שנקפו הימים התגברו החששות, והמתח היה בשיאו.
לדעת מומחי צה"ל, הוכרעה המלחמה עוד בטרם נורתה הירייה הראשונה. אווירת הנכאים ששרתה על העם היושב בציון, איננה ניתנת לתיאור. מכל עבר עמדו שונאי ישראל, חושפים את שיניהם, ומאיימים להשמיד, להרוג ולאבד. איש לא הטיל ספק בכוונותיהם הזדוניות. הכל צפו לגרוע מכל.
בעוד המומחים לענייני צבא וביטחון צבעו בצבעים קודרים את הצפוי – פעל הרבי להרגיע ולהפיג את המתח. שבוע לפני פרוץ הקרבות, ביום ל"ג בעומר, בשיחה מיוחדת שנשא לפני עשרות-אלפי ילדים ובני נוער שהתאספו בתהלוכת ל"ג בעומר המסורתית לפני בית-מדרשו, הבטיח הרבי בצורה הברורה ביותר, כי הקב"ה יוציא את עם-ישראל מהמצב הקשה בניצחון גדול ובניסים ונפלאות.
למי שביקשו את ברכתו באותם ימים, עבור קרוביהם בארץ הקודש – כתב הרבי: "אין דעתי נוחה מן ההגזמות וההפחדות, ובוודאי ובוודאי שלא ינום ולא יישן שומר ישראל". להורים שביקשו להחזיר לארצות-הברית את בניהם שלמדו בישיבות בארץ, כתב הרבי: "כל התלמידים ימשיכו ללמוד במקומם, ואין לפחד ואין להפחיד". בכל הזדמנות, חזר והודיע הרבי כי ניצחון גדול צפוי לעם-ישראל.
דברי הרבי פורסמו בהרחבה בכלי התקשורת בכל רחבי העולם, נסכו ביטחון ועידוד רב בלב כל איש ואישה בישראל, ושינו את מצב-הרוח הקודר של יהודי העולם מן הקצה אל הקצה.
יומיים לפני פרוץ הקרבות, בהתוועדות שערך בשבת, קרא הרבי להתחיל במבצע עולמי חדש – "מבצע תפילין", בהתאם למאמר חכמים על הפסוק: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" – "אמר ר' אליעזר הגדול: אלו תפילין שבראש".
"בכוח הנחת התפילין להרתיע את אוייבי ושונאי ישראל", אמר הרבי, והוסיף: "סגולה מיוחדת במצווה זו לאריכות ימים. גם בזכות הנחת תפילין חד-פעמית ניתן להינצל מן המקטרגים, והעיקר: במצווה זו החשוב הוא הביצוע, ואילו כוונות שונות אינן מעכבות את תועלתה".
היהדות העולמית, שחרדה כל העת למצב בארץ, קיבלה בהתלהבות את קריאתו של הרבי, וכבר למחרת הניחו תפילין אלפי יהודים, רבים מהם בפעם הראשונה בחייהם. בארץ נתקבלה הידיעה שעות ספורות לפני תחילת המלחמה, ושליחים מיוחדים מטעם הרבי שוגרו לחיילים בחזית. בכל מקום נשמעה הקריאה וההיענות היתה רבה. בתחנות האוטובוסים ובטרמפיאדות, בשווקים וברחובות הערים – היכן שרק היה אפשר – אולתרו דוכנים על-גבי שולחן או כיסא, ומאחוריהם ניצבו חסידי חב"ד וקראו לכל עובר-ושב להושיט יד ולהניח תפילין.
מיד עם פרוץ המלחמה, כשהערבים התפארו ב"ניצחונותיהם" ושידורי ישראל שמרו על שתיקה, הרגיע הרבי ואמר כי המצב אינו כפי המפורסם בכלי התקשורת, והוסיף: "הכותל המערבי יהיה בקרוב בידינו!".
ההפתעה אכן היתה גדולה. למרות התחזיות הקודרות, הוכרעה המלחמה כשידם של בני ישראל על העליונה – בשישה ימים בלבד! ולא זו בלבד: שטחים שלמים נפלו בידינו, ועמם המקומות הקדושים בחברון ובירושלים. הכותל היה שוב בידינו.
עתה, לאחר שאלפי יהודים שפכו את דמעותיהם בשריד בית-מקדשנו – הכותל המערבי, זכרו כולם, שהיו אלו דבריו של הרבי, אשר הודיע ערב המלחמה שאין לפחד כלל, ובטרם נורתה הירייה הראשונה ידע לספר על ניסי הבורא שייראו בכל מקום…
ביום שחרור הכותל התקבלה הוראה מיוחדת מאת הרבי לנצל את הריכוז הגדול של היהודים הנוהרים למקום הקדוש ולזכותם בהנחת תפילין. מזריחת החמה ועד שקיעתה עמדו חסידים ועבדו ללא ליאות. ההתעוררות הרוחנית היתה גדולה.
מלחמה זו זעזעה את הלב היהודי, והרגש הפנימי שהיה אצור בו פרץ החוצה. חלה התעוררות עצומה בעם, ואז נראו תוצאות הפעילות הממושכת של הרבי, בקרב העם היושב בציון, באמצעות שליחיו, חסידי חב"ד. מאות ואולי אלפי יהודים החלו לחפש את דרכם אל היהדות.
מיותר לציין את תוצאות הפעולות הרוחניות עליהן הכריז הרבי עוד בטרם החלה המלחמה. לספקנים נציע לעלעל בספרי התקופה, או לשמוע עדות חיה מפי לוחמים שעמדו בלב-ליבה של המערכה להגנת ארץ הקודש.
