על יחס הרבנית לשעות הרבות שהקדיש הרבי לציבור

גב' הדסה קרליבך היא בת־דודה שנייה של הרבי והרבנית. כשהיא הגיעה לניו־יורק בשנת תש"ז (1947), הם היו קרובי המשפחה היחידים שלה בניו־יורק. ומאז, במשך שנים עמדה בקשר עם הרבנית חיה מושקא ע"ה.



במהלך ראיון שהעניקה ל-JEM, סיפרה גברת קרליבך מס' אנקדוטות על הרבנית:



"אני לא יודעת כמה נשים היו ממתינות לבעל עד 4 לפנות בוקר שיחזור הביתה מ"יחידות", כדי שלא יישב ויאכל לבדו. אני יודעת שהיא נהגה כך כל לילה, היא תמיד נשארה ערה".



"הרבי קיבל אנשים ל"יחידות", הוא ידע בדיוק מה אנשים זקוקים, זכר מה דיבר עם אנשים מיחידות קודמות. ציינתי פעם לרבנית שהשעות הרבות והכוחות הנדרשות לשם כך, הן עצומות! הרבנית חייכה חיוך עגום ואמרה: זה מה שהחסידים זקוקים לו, וזה מה שהרבי צריך לתת, וכך מתפתחת חסידות, התקשרות".



"הרבנית הייתה מאופקת מאד. היא מעולם לא עשתה שימוש במילים מפליגות. אבל כשהיא דיברה על כמות הזמן שהרבי מעניק לחסידים, ועל כל הכרוך בכך, הייתה תחושה של מין גאווה שקטה ושל נחת".



מתוך הסרט "הרבנית" – הפקה דוקומנטרית על אישיותה של הרבנית חיה מושקא ע"ה באמצעות ראיונות בגוף ראשון.

http://www.jem.co.il