כאשר ננסה לראות ולנתח את תהפוכות הזמן האחרון, בעולם בכלל ושל עם ישראל בפרט, הן במפלת הצורר מבגדד והן בנס העליה הגדולה של אחינו בני ישראל מאחורי "מסך הברזל", ודאי שנגיע למסקנה אחת ויחידה: אלו הם הימים של "ימות המשיח"…
הנה… הנה הוא כבר כאילו עומד בפתח…
על ניסים ונפלאות אלו חייבים אנו להודות ולהלל לבורא עולם שזיכנו לראות בהתגשמות דברי המדרש הידוע (בספר 'ילקוט שמעוני'), המתאר את מהלכי המלחמה ומסביר כי כל מה שנעשה הוא במטרה להגיע לביאת המשיח, שיעמוד על גג בית-המקדש ויכריז: "בני! אל תתיראו! כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם… הגיע זמן גאולתכם"!
אך השאלה הנוקבת והמכאיבה שעדיין נותרה, היא : אם המשיח בפתח מדוע הוא באמת לא בא?!
האמת היא, שמצידנו אין לזה שום הסבר. אנחנו צריכים להמשיך לצעוק ולבקש "משיח עכשיו", אך אם בכל זאת נרצה "למצוא" הסבר מדוע הוא לא בא, הרי שמחובתנו להצביע בראש ובראשונה על עצמנו, בבחינת "קשוט עצמך" , כנראה שהוא – המשיח – מוכן, אלא שאנחנו הם אלו שעדיין לא מוכנים…
נכון, אנחנו צועקים "אנו רוצים משיח עכשיו!", אנחנו גם באמת רוצים "משיח עכשיו", אבל… למה? ! בשביל מה צריכים את המשיח?!
כאשר ניסינו השבוע להעלות שאלה זו בפני יהודים שונים שפגשנו, קיבלנו מרובם את התשובות הבאות: "אומרים שבזמן המשיח יהיה טוב…" , "די! נמאס לנו מהצרות, נמאס לנו מהבעיות… שיבוא כבר המשיח".
ענינו להם בסיפור:
מעשה בצדיק שניסה להסביר לזוג יהודים פשוטי עם על סיבת שאיפתו ותפילתו לביאת המשיח. כאשר לא הצליח להסביר את הטוב הרוחני של הגאולה, ניסה את מזלו בהסברת הטוב החומרי גשמי שיהיה בביאת המשיח. אמר הצדיק ; "כאשר היו עם ישראל על אדמתם ובית-המקדש היה קיים, לא סבלו היהודים כל כך משכניהם הגויים. גם אני – סיים הצדיק את דבריו – מתפלל שיבוא הגואל ויגאל אותנו מהגלות, הוא יקח אותנו חזרה לארץ-ישראל, שם נחיה בשלום ובלי צרות מהגויים…".
לאחר מחשבה פנתה האשה לאותו צדיק בבקשה : "במקום להתפלל שהגואל יבוא ויקח אותנו לארץ ישראל, מקום חדש עם קשיי הסתגלות וכדומה, אולי כדאי להתפלל שאותו גואל פשוט יקח את הגויים לארץ-ישראל, כאשר אנחנו נשאר כאן… כך ניפתר גם מן הגויים וגם מצרותיהם…".
אם שאיפתנו, תפילותנו ובקשתנו לביאת המשיח, היא אך ורק בכדי להפתר מהצרות, הרי שלזה יש גם פתרונות אחרים…
אמנם, כך באמת יהיה, כאשר יבוא המשיח , אכן, יהיו לנו פחות ובעצם כלל לא יהיו צרות ודאגות, לא תהינה מלחמות ויהיה לנו הרבה יותר טוב. אך, מחשבה זו הופכת את השאיפה למשיח כאמצעי דרכו נגיע לטוב, לשלווה וכדומה, בעוד שהאמת היא בדיוק הפוכה ; הטוב המובטח לימות המשיח הוא בסך-הכל אמצעי לשלמות הרוחנית של ימות המשיח.
מחובתנו להתחיל לצפות ולבקש את המטרה – משיח! ולא את האמצעי – הטוב והשפע, כאשר נראה כי אכן הרוחני הוא החשוב לנו, ומשום כך, אנו מוסיפים עוד ועוד בקיום התורה והמצוות שלנו, ודאי תקויים בנו ההבטחה של "פיתחו לי כחודו של מחט" – אנחנו רק נעשה צעד אחד קטן, "ואני (הקדוש-ברוך-הוא) אפתח לכם כפתחו של אולם". כן, הבעת נכונות ושאיפה לרוחניות היא שתביא ותקרב עוד יותר ביאת המשיח.
