לספור יהלומים
במסגרת תפקידי כשליח בבית-חב"ד בורסת היהלומים ברמת-גן ניתנה לי לא פעם ההזדמנות לראות מקרוב את הליך יצור היהלום: כיצד כורים אותו מתוך תהום האדמה, גלם עטוף לכלוך, מצועף בקליפה חומה וגסה, כמו חונקת את קרני אורו – אחר-כך מגיע שלב הליטוש, 'פתיחת החלונות' בקליפת היהלום הקשה, עיצוב המודל המבוקש, ולבסוף הברקה מושלמת שאחריה ניתן לשבץ את היהלום הנוצץ בטבעת הכלה המיועדת.
כמה קל למצוא את ההקבלה והדמיון שבין הליך יצור היהלום למשמעות הפנימית של תקופת 'ספירת העומר' – הזמן המיוחד לליטוש המידות ואיזון קצוות הנפש – שבין יציאת מצרים, היציאה משערי הטומאה, ועד לחירות והטהרה שהוענקו לנו בחג-השבועות.
בשורות הבאות נתבונן במשימה המיוחדת שייעד לנו הבורא – ניתן מספר נקודות והדגשים על כל מידה ומידה שעלינו לבחון, לעדן ולפתח. כמו כן נכיר באור המיוחד שטמון בכל כוח מכוחות הנפש, אותו עלינו לחשוף ולגלות בעצמנו.
לתת דרור
בין חג-הפסח לחג-השבועות נמתחת לה תקופה של שבעה שבועות, 49 ימים. לתקופה זו משקל משמעותי במשנת היהדות, והיא מכונה 'ספירת העומר'.
בהתייחסות לרובד הפשט של ספירת ימי העומר נדמה שלספור זו פעולה קלה ופשוטה: בכל ערב, לאחר צאת הכוכבים, מברכים: "ברוך אתה ה' א-לֹהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ספירת העומר", ואז סופרים: "היום… ימים לעומר" – ובכל יום מוסיפים עוד יום, ועוד יום לעומר, וכן הלאה עד ליום הארבעים ותשעה.
אולם, הצצה אל קסמה וסודה של מצוות 'ספירת העומר' חושפת בפנינו משמעות פנימית ועמוקה הרבה יותר. תקופה זו המשתרעת בין "חג-האביב", לבין "חג-השבועות", מסמלת בפנימיותה, יותר מכל, את העת בה ניתנה לנו הזהות והמשמעות העמוקה ביותר – יהדותנו; זו תקופה שמחברת בין "חג-החירות", בו עם ישראל זכה להשתחרר משעבוד מצרים, לבין שבועות "חג מתן תורה", בו ניצב העם למרגלות הר סיני, וזכינו להתגלות האלוקית ולקבלת התורה.
באסמיה של 'תורת החסידות' מוטמן סוד שמנחה אותנו כי כל המאורעות שחלפו עלינו כעם בשחר ההיסטוריה אינם מנותקים כלל מההווה העכשווי, אלא אלו תהליכים שגם עתה אנו חווים אותם כחברה, או כמאורעות שעל כל אחד ואחד מאתנו, כפרט, לעבור עם עצמו בנפשו.
מהתבוננות במה שארע לנו אז, נראה שמדובר בפרק זמן מיוחד, שמחד גיסא זכינו כעם להשתחרר מעול השעבוד, אך מאידך גיסא נותרנו עדיין נטולי זהות ומסגרת. על פי זה מובן שתקופת המעבר בין 'פסח לעצרת', משעבוד לגאולה, משמעותה היא חיפוש והטמעת מושגי החירות בנפש האדם. תקופת זו בעיקר באה ללמד אותנו, שאין די ביציאה משעבוד כדי להשיג חירות אמתית – אלא עלינו לקבל ייעוד והדרכה בחיים, שעל ידם נגשים את תכלית ירידת נשמתנו לעולם הזה.
לספור ולהאיר
בכל שנה ושנה בתקופה זו אנו משחזרים שוב את אותו תהליך של 'ספירה' מפני שעלינו לעבור מחדש את אותו מסע געגועים לקראת הגילוי העצום בהר סיני, ובכל פעם אנו מוסיפים לו רובד נעלה יותר. בכללות המשימה היא להתמקד בזיכוך ופיתוח כוחות הנפש, להצמיח אותם כדי להיעשות ראויים להתגלות הבורא ולקבלת התורה מחדש. משום כך מוקדשת תקופת 'ספירת העומר' להתבוננות פנימית, לעידון ואיזון קצוות הנפש, להסרת הקליפה ודפוסי ההתנהגות הלא רצויים, ובעיקר לספור, כלומר, להאיר את נשמתנו עד שתהא כאבן ספיר מלוטשת שקרני הוד אצילותה בוקעים ממנה החוצה. נמצא כי פעולת הספירה בתקופת העומר איננה דבר של מה בכך, מניית הימים, "היום… לעומר" בלבד, אלא זוהי תקופה של בנייה הדרגתית ושיטתית של קומת הנפש, שבמסגרתה מתרכזים בכל יום במלאכת הליטוש ופתיחת זווית איכותית שונה ומשופרת, דרכה משתקף לו אור אלוקי מיוחד השורה במעמקי נפשנו.
המרחב הנפשי
לפי 'תורת הקבלה', ישנן שבע מידות עיקריות שמשכנן הוא בלב: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות – וכל אחת מהן כלולה מחברתה, היינו: 'חסד שבחסד', 'גבורה שבחסד', 'תפארת שבחסד' וכן הלאה, עד 'מלכות שבמלכות'. ישנם אפוא סך הכל ארבעים ותשעה גוונים או מצבים בנפש, וכל יום מארבעים ותשעה ימי 'ספירת העומר' צריך להיות מוקדש לתיקון אחד מהם כשלב לשיפור עצמי. כל יום מצביע על תכונה מסוימת בנפש שיש לתקנה, ובמהלך אותו יום אנו מקנים לאותה תכונה את מלוא המרחב הנפשי שיש לה. בכח הספירה להאיר את הבחינות השונות והצדדים הסנטימנטאליים, הרגשיים שבחיים.
מתוך הספר: "פסיפס – המועדים בשלל צבעי הנפש".
הרב עומר הלוי הינו שליח חב"ד לבורסת היהלומים ר"ג, סופר ומרצה בכיר בארץ ובעולם.
טלפון: 054-39770-51. Email: beerhachasidus@gmail.com
© כל הזכויות שמורות לרב עומר הלוי. אין לעשות שימוש בחומר בכל דרך שהיא ללא אישור מפורש בכתב מהמחבר.
