הורים רבים חשים חסרי אונים מול תגובות הילדים והתנהגותם בימים הללו. המלחמה שמתרחשת מחוץ לביתנו, משפיעה גם פנימה, לתוכנו. בתוך נפשם של ילדנו (ושלנו). 'איך להגיב נכון לבכי בעקבות אזעקה? או כיצד לענות לשאלות מרובות של ילדה בת 9? מה לעשות עם ילד בן 11 שהחל להרטיב בלילה?' אלו הם מקצת השאלות שמגיעות מהורים רבים.
לכל הורה ולכל ילד ישנה התשובה הייחודית שמתאימה להם, אך במאמר זה אנסה לכתוב בקצרה כמה כללים מרכזיים לתפקידנו כהורים בימים של לחימה.
סבלנות. הילדים מגיבים למצב. גם אם נדמה לנו שלא, הם חשים זאת ומגיבים. ייתכן שאיננו מקשרים את המעשה של הילד למצב, אך הילדים שלנו חכמים, קולטים ומושפעים. עקב כך, אנו ההורים צריכים לנסות ולהיות סבלניים יותר. להיות סבלניים לבכיות, לשאלות וגם למריבות שבניהם. כאשר אנו סבלנים כלפיהם, אנו עוזרים להם להיות סבלנים ורגועים בעצמם. הרוגע שלנו, מרגיע אותם. ואילו הלחץ וחוסר הסבלנות שלנו, מגביר את המתח שלהם. כך שגם אם הילד מרבה בשאלות, או הילדה מציקה בלי הרף, כדאי לנשום עמוק. להגיב בנועם וסבלנות.
לא להעמיס מידע מיותר. השבוע תפסה אותנו האזעקה, כשהיינו ביחד עם שכנים, אמא וילדה בת שנתיים. כולנו מיהרנו למרחב המוגן, תוך כדי שהאם אומרת לילדה: "איזה כיף יש אזעקה!". לרגע הסתכלתי עליה בהלם. "כיף? אזעקה?!". ולאחר מכן חשבתי על זה, שהאמא צודקת. הילדה בת שנתיים בכל מקרה לא ממש מבינה. היא יודעת שכשיש אזעקה הולכים למרחב המוגן, ובעקבות דברי האם, היא חושבת שזה כיף. מנענו ממנו חרדה מיותרת. ואם אנו חוששים שהיא עלולה לפתח תפיסות מעוותות על המציאות, הרי כשתגדל, אין חשש שהיא תתבלבל ותחשוב שאזעקה זה כיף… היא כבר תבין בדיוק מה משמעותה (בתקווה שלא יהיו עוד!).
לכל ילד צריך לתת מידע בהתאם לרמה וליכולת שלו, כאשר המטרה הכללית הינה לצמצם כמה שניתן ואף למנוע חרדות ופחדים. לילד בן שש למשל, אין צורך לדעת שהיום נהרגו עוד מספר חיילים. ולילד בן עשר, אין צורך לראות סרטונים על הלחימה בעזה. גם לקחת ילדים קטנים לבית חולים לביקור אצל החיילים, צריך לחשוב טוב, האם זה יביא תועלת, או יעורר פחדים.
משפחה מעניקה בטחון. משפחה (באופן נורמלי) משרה עלינו בטחון. ובימים הללו, הילדים זקוקים ליותר זמן משפחתי וליותר בטחון. שיחות משפחתיות, משחקים בבית, וגם טיולים משפחתיים. בהקשר זה כדאי לזכור שאנו נמצאים בעיצומם של ימי החופש הגדול. הילדים שלנו חיכו לזמן הזה שבו נבלה ביחד. אז אמנם חשוב לצאת החוצה, לבקר חולים, לנחם אבלים, לעודד משפחות ולתרום למען העם- אך חשוב לא פחות להשקיע בבית ובמשפחה הזקוקה לנו.
ייתכן כי דווקא כעת הבת שלך זקוקה ליותר זמן עם אמא. ייתכן כי בימים אלו בנך צריך אותך דקות נוספות ליד מיטתו בלילה. אנחנו הביטחון שלהם, והם זקוקים לנו. בכמות (זמן משותף), ובאיכות (תשומת לב אמיתית).
להעצים את החינוך. במהלך החיים אנו מדברים רבות עם ילדנו על ערכים שונים. על חשיבות העזרה לזולת, על חשיבות החסד, ההקשבה, האמונה, ההתנדבות למען הכלל ועוד. כעת זהו הזמן להעצים ולהמחיש את החינוך בחיי היומיום. להראות דוגמה אישית חיה כיצד ערכים אלו מתבטאים בחיינו. אפשר לבשל עם הילדים ולומר להם שזהו אוכל לחיילים ששומרים עלינו. אפשר לבקר פצועים (שוב, בהתאם לנפשו של הילד..) ולהמחיש להם את כוח הערבות ההדדית. אפשר להתפלל יחד איתם ולדבר על הכוח של תפילה, וחשיבות התפילה על הזולת. כמו כן, זהו זמן לחזק את האמונה בתוך ביתנו, ולהתפלל יחד על גאולה שלמה. זה זמן חשוב שבו אנו ממחישים לילדנו בפועל כי אכן- "כל ישראל אחים".
זמן וכוח לעצמנו. גם לנו ההורים מגיע. מגיע לנו להתאוורר מהמתח. להתאוורר מהתפקידים הרבים שמוטלים עלינו. לנוח לרגע מהדאגות. להתרענן ולהחליף כוחות.
כהורים יש לנו תפקידים רבים בימים אלו. ובפרט ההורים הגיבורים שבניהם נלחמים בעזה, והנשים המופלאות ששלחו את בעליהן לשדה הקרב. מגיע לכם לנוח. להתפנק במה שניתן. להתאוורר. יותר מכך, נדמה כי קשה יהיה להמשיך לתפקד כמו שצריך מבלי שניתן לעצמנו זמן של הפוגה. תחשבו מה נותן לכם כוח, מה יכול לשחרר ולהקל- ועשו זאת. מגיע לכם.
