קיץ תשל"ט (1979). הוא נכנס אל החנות, נרגש. זמן רב עבר עד שקיבל את ההחלטה להחליף את התפילין שלו בתפילין מהודרות יותר. היא הגיעה לאחר ימים ארוכים של גמיעה ממעיין החסידות, במיוחד מתורתו של הרבי מליובאוויטש. אמנם גם התפילין שברשותו כשרות למהדרין, אבל תפילין כמנהג חב"ד היו מהודרות יותר.
החנות המתה קונים שנכנסו ויצאו, רכשו כל אחד ספר תורני או תשמיש קדושה כזה או אחר. ליוסי לא היה ספק שהקנייה שלו היום היא ההיסטורית ביותר בחנות. כשהגיע תורו אמר למוכר את מבוקשו: "אני מחפש תפילין מהודרות בתכלית, כמנהג חב"ד".
המוכר הנהן ומיהר להציע לפניו את מיטב הסחורה. "הפרשיות שבתפילין אלו נכתבו בידי סופר ירא שמים. ה'בתים' (המעטפת החיצונית של התפילין) נעשו גם הם עם כל ההידורים". יוסי השתכנע. למחרת, כבר הניח יוסי בשמחה גדולה את התפילין החדשות שרכש.
כמה שבועות אחר כך, היה זה בחודש תמוז, נתקל יוסי בהתלבטויות וקשיים אישיים במספר תחומים. יוסי בחר לכתוב מכתב לרבי ולבקש ברכה על הכול. הוא לא רצה לקבל החלטות ללא ברכה מהרבי.
יוסי היה קצר-רוח ולאחר שלהשערתו עבר מספיק זמן כדי שמכתבו יגיע לרבי, הוא התקשר אל מזכירות הרבי והתעניין האם הרבי השיב על מכתבו. המזכיר ידע לבשר לו שהרבי השיב לו במכתב וכי המכתב כבר נשלח אליו. יוסי שאל את המזכיר האם זוכר את תוכן המכתב. לא הייתה לו סבלנות להמתין עד שהמכתב יגיע אליו בדואר. אך המזכיר לא זכר. "מתנצל. אין לך ברירה אלא לחכות שבועיים שלושה עד שהמכתב יגיע מניו יורק לישראל".
בשבועות הקרובים בדק יוסי מדי יום בקפדנות את תיבת הדואר, בתקווה לזהות את המכתב המיוחל. אך זה לא קרה. בחודש אלול החליט יוסי להתקשר פעם נוספת למזכירות הרבי. הצליל היה 'תפוס' במשך זמן ארוך במיוחד. הוא הבין כי לקראת החגים מתרבה עומס הפניות אל הרבי, והמזכירים טרודים הרבה יותר מאשר בחודש תמוז. לבסוף נענה, וקוצר הרוח של המזכיר היה בולט. "המכתב כבר נשלח ליעדו", פלט המזכיר קצרות לאחר בדיקה. "לא מבין מדוע עדיין לא הגיע אליך". יוסי ידע כי במזכירות נשמרים העתקים מכל המכתבים שהרבי שולח, וביקש שישלחו לו את ההעתק.
בחודש אלול, מנהגם של חסידים ואנשי מעשה למסור את התפילין והמזוזות לבדיקת כשרות. יוסי הכיר את המנהג ולמרות שהתפילין היו חדשות ומהודרות הוא שלח אותן לבדיקה אצל סופר סת"ם מומחה ומיומן.
"כשרות למהדרין", חייך הסופר ליוסי שעה שהחזיר לו אותן לאחר הבדיקה.
בינתיים, תשובת הרבי אליו עדיין בוששה מלהגיע. מכרים שונים של יוסי נסעו לשהות במהלך החגים אצל הרבי, ויוסי ביקש מהם לברר אצל המזכירים האם שלחו אליו את ההעתק. אולם החוויות הצפופות של החגים במחיצת הרבי הקשו עליהם לזכור למלא את בקשתו.
יוסי המתוסכל לא ידע את נפשו. הרבי כתב אליו מכתב ואף אחד לא יודע לספר לו מה כתוב בו וגם לא להסביר לו מדוע המכתב לא מגיע אליו. כצעד אחרון, העלה על הכתב פנייה אישית למזכירו הראשי של הרבי, הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב, ובה תיאר את המתנתו המייגעת לתשובת הרבי וסיים בבקשה נפשית למצוא עבורו את המכתב האבוד. את הפנייה לא שלח בדואר. הוא ביקש מאחד מידידיו שנסע בחודש כסליו שיואיל בטובו להעביר את פנייתו ליעדה.
בתוך שבועיים הגיע לתיבת הדואר של יוסי מכתב התשובה הנכסף מהרבי. המכתב נקרא על ידו בדחילו ורחימו. אחת מההוראות במכתב הייתה לבדוק את התפילין, ויוסי התלבט כיצד להתייחס אליה. היו לו שלוש סיבות טובות שלא לבדוק: התפילין חדשות, הן גם נבדקו ממש לא מזמן והבדיקה נערכה למעשה לאחר שהרבי הורה לו לבדוק – למרות שההוראה עדיין לא הגיעה אליו – כי הלוא המכתב נכתב על-ידי הרבי מזמן!
ידידים מבינים יעצו לו לא לוותר על הבדיקה. "אם תשובת הרבי הגיעה אליך כעת, היא מיועדת לעכשיו ולא מתחשבים בזמן שבו היא נכתבה". יוסי קיבל את עצתם ומסר את התפילין לבדיקה אצל סופר סת"ם אחר. "קיבלתי מהרבי הוראה לבדוק אותן", הודיע לסופר בהתרגשות.
כמה שעות לאחר מכן התקשר הסופר ליוסי. קולו לא נשמע מבשר טוב. מסתבר, שנמצא בתפילין פסול חמור מאוד: באחת הפרשיות נמצאה מילה שלמה חסרה!
יוסי היה המום. כעת גם הבין מדוע התעכב מכתבו של הרבי. אם היה מקבל את המכתב בזמן, היה מוסר כנראה את התפילין לבדיקה אצל אותו סופר שבדקן בחודש אלול ולא מצא את הפסול. דווקא העיכוב גרם לכך שישלח אותן לבדיקה שנייה אצל סופר אחר, שמצא את הפסול.
