זה סיפור על אוליגרך רציני, שהיו לו שתי רשימות – רשימה לבנה ורשימה שחורה. ברשימה הלבנה היו הידידים שלו, וברשימה השחורה – השונאים שלו. האוליגרך הזה לא בחל בשום אמצעי כנגד השונאים. פעם אחת התבלבלו לו הרשימות, ואל תשאלו מה קרה. סוף הסיפור היה עצוב מאוד. מכירים אותו?
ובכן, זה הסיפור המפורסם על קמצא ובר קמצא. לפני אלפיים שנה היה מיליונר גדול בירושלים (ששמו נשאר חסוי עד היום הזה…), שהייתה לו רשימה לבנה של ידידים, ולאחד מהם קראו "קמצא". הייתה לו גם רשימה שחורה של שונאים, ולאחד מהם קראו "בר קמצא".
המיליונר הנכבד ערך אירוע יוקרתי, שהכניסה אליו הייתה למוזמנים בלבד. גם רבנים גדולים הוזמנו למקום. כמובן, רשימת המוזמנים הורכבה מהרשימה הלבנה. הטעות הייתה, שהעוזר שלו (שכנראה היה חדש בתחום) התבקש להעביר הזמנה ל"קמצא" מהרשימה הלבנה, ובטעות נתן את ההזמנה ל"בר קמצא" מהרשימה השחורה. בר קמצא לא הבין מדוע הוזמן, אבל חשב שמא זה סימן לפיוס. הוא התלבש חגיגי והגיע לאירוע.
המארח הסתובב עם חיוך מאוזן לאוזן בשולחנות האירוע. עד שנעשה לו שחור בעיניים – באחד השולחנות הוא רואה לא פחות ולא יותר את השונא שלו… בר קמצא. החיוך התחלף בכעס גדול. הוא ניגש לבר קמצא ואמר לו: תסתלק מהמקום!
בר קמצא התבייש. בכל זאת מדובר באירוע מכובד, ליד אנשים מכובדים. הוא אמר למארח: תשמע, אני מבין שחלה כאן טעות. אבל כיון שכבר הגעתי, אל תבייש אותי, אני מוכן לשלם על מחיר המנה שלי. אבל המארח היה כעוס: בשום פנים ואופן! לא רוצה לראות את האף שלך במקום.
בר קמצא, שכנראה גם היה איש עם נכסים, לא היה מוכן להתבזות. הוא אמר למארח: אני מוכן לשלם על חצי מהסעודה, במזומן!
כמה עולה היום חצי אירוע? משהו כמו עשרת אלפים שקלים, פחות או יותר. אבל המארח לא היה מוכן לשמוע: לא מעניין אותי הכסף. תסתלק מכאן!
ניסה בר קמצא ניסיון אחרון: אני מוכן לשלם את כל האירוע. כמה זה יוצא? מן הסתם כמה עשרות אלפי שקלים… אבל המארח היה עקשן: לא צריך את הכסף שלך. אינני מוכן לראות אותך במקום. לקח את בר קמצא בכוח והוציא אותו מהמקום בבושת פנים.
בר קמצא היה פגוע עד עמקי נשמתו. חוץ מעצם הפגיעה, הפריעה לו העובדה שאף אחד מהרבנים לא קם ומחה, אף אחד לא עצר את הביזיון הנורא. הוא החליט לנקום בעם ישראל, ולגרום לא פחות מאשר החרבת בית המקדש.
סוף הסיפור היה עצוב. בר קמצא הלשין בפני הקיסר שהיהודים מרדו בו, והצליח באמצעי רמייה להוכיח זאת בפני המלך, דבר שהביא לחורבן בית המקדש השני בתשעה באב… על זה היה דווה ליבנו…
אומרים חז"ל, שבית המקדש השני נחרב בעוון שנאת חינם. המהר"ל אף מוסיף, שהבעיה בסיפור קמצא ובר קמצא לא התחילה בביזיון שהסב המארח לבר קמצא, ובכך שהרבנים שתקו – אלא התחילה הרבה לפני כן, בעצם החלוקה בין "קמצא" ו"בר קמצא". איך יתכן יהודי שיש לו רשימה לבנה של אוהבים ורשימה לבנה של שונאים, והרי כתוב "ואהבת לרעך כמוך"? המצב הזה של שנאת חינם ופירוד לבבות בין יהודים, הוא שהביא לחורבן הבית השני.
מה הקשר הפנימי בין שנאת חינם לחורבן בית המקדש? מילא כאשר אומרים שבית המקדש הראשון נחרב בעוון עבודה זרה, הדבר מובן – מפני שעבודה זרה מהווה ניגוד לעבודת ה'. אבל מה הקשר בין שנאת חינם לבית המקדש?
מסביר אדמו"ר הזקן את הדברים בצורה מדהימה באגרת הקודש סימן לא. הוא מביא את דברי הזוהר, שהשכינה נקראת "חולה" כביכול בגלות. מה הכוונה? לשם כך מסביר כי השכינה נקראת לב, ונשמות ישראל נקראים איברים.
במשל, הלב מזרים דם לכל האיברים במחזוריות. הדם זורם מהלב לאיברים, ועובר מאיבר לאיבר, עד שבסוף המחזוריות הדם חוזר ללא חמצן ללב, ושוב מוזרם אל האיברים עם חמצן ונותן להם חיים. התנאי היסודי לקיום מחזור הדם, הוא שיתוף פעולה בין האיברים. אם איבר אחד יאמר לאיבר השני: אינני רוצה להיות איתך בקשר, אינני מוכן לתת לך דם! – לכאורה זאת בעיה מקומית בין איבר לאיבר, אבל זה ישפיע על הלב עצמו. כי בכך המחזוריות תיפסק, והדבר יהווה אוטם בעורקים שיגרום למחלה בלב ואולי גם להתקף לב.
על דרך זה בעם ישראל. השכינה היא הלב, והיא שורה בבית המקדש, וממנו מזרימה חיים רוחניים לעם ישראל, שנקראים איברים. אולם התנאי הבסיסי הוא שיתוף פעולה ואחדות בין היהודים, שכך השכינה יכולה לזרום בין כולם, כמו הדם שזורם באיברים. הבעיה מתחילה כאשר נוצר פירוד לבבות, ויהודי אחד לא מוכן לשתף פעולה עם השני, עד למצב של "קמצא ובר קמצא" – שיש רשימה לבנה של אוהבים ורשימה שחורה של שונאים. לכאורה אפשר לחשוב שזו בעיה מקומית בין יהודי לרעהו. אולם האמת היא, שכאשר אין אחדות בין היהודים, זה גורם בעיה להשראת השכינה כולה. לכן השכינה הסתלקה כשהייתה שנאת חינם, והסתלקותה הביאה לחורבן בית המקדש.
הבנת הגורם לחורבן, מסבירה לנו מהו התיקון הנדרש – אהבת חינם. מהי אהבת חינם? הכוונה לאהוב את הזולת לא בגלל שום דבר. לא בגלל מה שהוא נותן לי, לא בגלל המעלות שיש לו, לא בגלל שמירת המצוות שלו. אלא אך ורק בגלל עצם היותו יהודי. כפי שכתוב בתורה "ואהבת לרעך כמוך" – את עצמך אתה אוהב בלי סיבה נוספת, וכך תאהב גם את הזולת. וכפי שלימד הבעל שם טוב, שאהבת ישראל היא גם ליהודי שמעולם לא פגש אותו ואינו מכירו.
כאשר נהיה באהבת חינם – זה יהיה הכלי שיאפשר לשכינה לשרות שוב בתוכנו, וכך יבנה בית המקדש.
