ועשו לי מקדש

האסור והמותר, ההתנהגות והסגנון. על בית מקדש מעט - בית כנסת.

בימים אלו אנו קוראים בפרשות השבוע על הקמת במשכן, על המשכן נאמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ובימינו אלה שאין לנו בית מקדש, הרי שבית הכנסת הוא המקום שבו משרה הקב"ה את שכינתו ולשם באים להתפלל לקדוש-ברוך-הוא.

בית-הכנסת

בית- הכנסת הוא המקום הקדוש לעם היהודי. קדושתו החזקה עם חורבן הבית. חז"ל  למדו, במסכת מגילה, מדברי הנביא יחזקאל:  "ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם" – כי אלו הם בתי- כנסיות  ובתי- מדרשות המשמשים בתי- מקדש בזעיר- אנפין.

 ישוב  שיש בו עשרה ("מנין") יהודים חייב להקים בית- כנסת, וב’זוהר’  הקדוש נאמר שזו מצווה מן התורה.

בית הכנסת  צריך להיות גבוה משאר הבתים בעיר , שנאמר:  "לרומם את בית אלוקינו". צריך שיהו חלונות לבית-הכנסת ואחד כשהוא מסתכל כלפי השמים וליבו נכנע.

מקפידים להתפלל דוקא  בבית- הכנסת המיוחד לתפילה, שנאמר: "בכל מקום אשר אזכיר את שמי", "אלוקים ניצב בעדת א-ל " ועוד נאמר: "דרשו ה’ בהמצאו", היכן הוא מצוי?  – בבית הכנסיות,  ומי שיש לו בית- הכנסת בעירו ואינו מתפלל בו נקרא: שכן רע.  

ראוי לכל אדם שהיה לו מקום קבוע לתפילה, גם הישיבה בבית- הכנסת היא מצווה שנאמר: "אשרי  יושבי ביתך ".

מצווה לרוץ לבית- הכנסת. אבל – רק עד פתח בית- הכנסת. בבית- הכנסת עצמו אין לרוץ אלא יש ללכת באימה וביראה. אין לצאת בחופזה ובפסיעות גדולות מבית- הכנסת כי בכך מראה האדם כאילו השהיה בבית- הכנסת בכבידה עליו, אלא יש ללכת במתינות.

בכותל  המזרחי  של בית- הכנסת ניצב ארון הקודש ובו ספרי התורה. מימין  ארון הקודש  נמצא ה"עמוד"  או ה"תיבה", המיועדים לשליח – הציבור (חזן), ובמרכז בית הכנסת עומדת הבמה המשמשת לקריאת התורה. הזקנים ומכובדים שבין  הקהל יושבים (בדרך כלל) בכותל המזרח כשפניהם  אל הציבור. במקום מיוחד, מן הצד או מעל היכל בבית- הכנסת, הנפרד באמצעות מחיצה, נמצאת "עזרת נשים".

ברוב בתי-הכנסת ישנה גם ספריה גדולה המכילה ספרי קודש רבים: פירושים לתורה, משניות ותלמוד וזאת כמובן מלבד סידורי התפילה וחומשים. בבתי- הכנסת נערכים, בעיקר בין התפלות  מנחה וערבית, שיעורי תורה ברבים: בהלכה (רמב"ם וכדומה) או באגדה (באגדות התלמוד שנאספו בספר ’עין יעקב’),

בנוסף לקיום התפילות ושעורי התורה נוהגים לערוך את טקסי ברית המילה בבית- הכנסת, כינוסי תורה וסעודות מצווה. 

כיבוד בית- הכנסת 

יש לנהוג ביחס של כבוד וקדושה לבית- הכנסת ובודאי שאין לנהוג בו קלות ראש וזלזול. יש לכבד את המקום בלבוש הולם וצנוע ולשמור על נקיונו. אסור להכנס לבית- הכנסת בגילוי- ראש כיון שבכך  מראה אותו אדם כי אין עליו מורא שכינה. אין נכנסים לבית- הכנסת רק כדי לתפוס מכסה מפני הגשמים או צל מפני החמה. וכן אין לקרוא לחבר ולהוציאו מבית-הכנסת, אלא יש להכנס. לומר מספר פסוקים או תפילה או לשמוע דבר תורה, ולכל  הפחות לשבת מעט, כי גם ישיבה בבית- הכנסת נחשבת למצווה. אין לדבר בבית- הכנסת דברים בטלים או לחשב חשבונות, אלא אם כן הם חשבונות של צדקה וכד’. אין אוכלים או ישנים בבית-הכנסת  ומותר רק לקיים בו סעודות מצווה או "התוועדויות" חסידותיות .

נוהגים לא לנשק את הילדים הקטנים בבית- הכנסת, כי אין זה מן הראוי להראות במקום זה אהבה אחרת זולת האהבה לקב"ה.