לא קל להיפרד מחודש תשרי, חודש עשיר כל-כך בחגים ובמועדים. קשה להתנתק מהאווירה המרוממת והעשירה של החגים ולחזור לימי החולין האפורים והרגילים. קשה שבעתיים לעזוב את תחושת ההתעלות והאחדות שריחפה באוויר בתקופת החגים ולחשוב שאנו צפויים להיכנס לחורף רווי מתיחות, מאבקים והכרעות גורליות. כמה נפלא היה לראות את בני העם הזה בראש-השנה וביום-הכיפורים, בסוכות ובשמחת-תורה, כולם מאוחדים ודבקים בתורה אחת, באלוקים אחד. ועכשיו הכול חוזרים אל שגרת החולין.
אך האמת היא, שדווקא עכשיו מתחילה המשימה האמיתית. תקופת החגים אינה אלא הכנה והכשרה לאתגר האמיתי – להביא את האמונה והאחדות, השמחה ואהבת התורה אל תוך חיי היום-יום. לא החג הוא היעד והמטרה, אלא דווקא ימי החול הרגילים והאפורים. החג לא בא אלא להפיח רוח של קדושה והתעלות בתוך ימי החול והשגרה.
אם נביט לאחור אל החגים שעברו עלינו, ניווכח כי אנו יוצאים לדרך עמוסים בתכנים ובחוויות רוחניות מגוונות ורבות. אנו נוטלים עמנו שפע אדיר של כוחות רוחניים, שאותם עלינו ליישם עכשיו בחיי היום-יום. כל חג העניק לנו 'צידה' מסוג אחר, ויחד יש לנו תרמיל עמוס לכל ימות השנה.
מראש-השנה אנו נוטלים את קבלת עול מלכותו של הקב"ה. ביום הזה עמדנו כולנו לפני ה', תקענו בשופר והכתרנו עלינו מחדש את הקב"ה למלך. "מלוך על העולם כולו בכבודך", ביקשנו, והחלטנו למסור את עצמנו אל הבורא. קבלת עול מלכות שמים היא היסוד גם בחיי היום-יום, והיא באה לידי ביטוי בקריאת 'שמע ישראל' בכל יום. אך אחרי ראש-השנה אנו חשים ביתר עומק את קבלת מלכותו של הקב"ה.
ביום-הכיפורים חשפנו את המהות הפנימית שמסתתרת מאחורי כל אחד מאיתנו. גילינו ביום הזה כי כולנו יהודים חמים, מלאי אמונה ואהבת-ה'. הוכחנו, כי משוגותינו ועוונותינו אינם מבטאים את האמת הפנימית שלנו. אף הכיסויים והכינויים שמאחוריהם אנו מסתתרים בימי השגרה אינם משקפים את מהותנו האמיתית. אחרי יום-הכיפורים כולנו מרגישים את היותנו יהודים, בנים לקב"ה.ץ
חג-הסוכות נתן לנו מבט מעמיק על התרומה ההדדית של כל חלקי עם-ישראל. הבנו, שאין יהודים שווים יותר ושווים פחות. נוכחנו, שבלי הערבה אין תועלת באתרוג, בלולב ובהדס. עכשיו קל לנו יותר להרגיש את אחדות העם ואת האהבה לכל חלקיו. ישבנו כולנו בסוכה אחת, שפרשה עלינו את כנפיה, ונזכרנו בכנפי השכינה הפרושות מעל העם היהודי וביד ההשגחה שמוליכה אותו בבטחה אל ייעודו.
ולבסוף בא שמחת-תורה, היום המופלא הזה שבו רוקדים כולנו עם ספר-התורה – למדנים ועמי-הארץ, נכבדים ופשוטי-עם, חסידים וותיקים וכאלה אשר מקרוב באו. אנו שמחים שיש לנו תורה ומבטאים את האהבה שבלב כל אחד ואחד מאיתנו למתנה הנפלאה שנתן לנו הקב"ה. עכשיו, כשאנו מתחילים לקרוא מחדש את התורה, אופפות אותנו השמחה והאהבה שביטאנו כלפיה בשמחת-תורה.
מצויידים בכל אלה אנו שבים אל ימי החולין, כדי שנעשה את החולין קודש. אנחנו פותחים את החזרה לשגרה בקריאת פרשת בראשית, שבה מסופר על בריאת העולם. יש אפוא בעל-בית לעולם זה, יש מנהיג לבירה, ויש לנו על מי לסמוך.
הפרשה גם נותנת לנו תשובה ניצחת לטענות מצד אומות-העולם 'ליסטים אתם, שכבשתם ארצות'. על כך משיב עם-ישראל, כדבריו הנצחיים של רש"י: "כל הארץ של הקב"ה היא. הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו – נתנה להם, וברצונו – נטלה מהם ונתנה לנו". אם נדבק באמת זו – ננצח.
בציפייה לגאולה
"שישה דברים קדמו לבריאת העולם – התורה וכיסא הכבוד, האבות וישראל ובית-המקדש ושמו של משיח. שמו של משיח מנין? שנאמר: יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו".
הרב מנחם ברוד הוא דובר חב"ד ועורך העלון השבועי 'שיחת השבוע'.
