זקנה נוסעת בכביש במהירות מופרזת, ולפתע היא רואה במראה אורות אדומים כחולים מהבהבים, מאותתים לה לעצור…
הזקנה נעצרת, והשוטר ניגש אליה.
"האם יש בעיה אדוני השוטר?" מיתממת הזקנה.
"גברת, נסעת במהירות מופרזת! אפשר לראות את הרישיון שלך בבקשה?"
"הייתי שמחה לתת לך אותם, אבל אין לי…!"
"מה??? אין לך רישיון???"
עונה הזקנה "לא, שללו לי אותו לפני 4 שנים כשנהגתי שיכורה…"
"הבנתי… אפשר לראות בבקשה את הרישיון של המכונית?"
עונה הזקנה "מצטערת. אתה לא יכול".
"לא יכולה? למה?"
"גנבתי את המכונית. היא לא שלי.".
"גנבת את המכונית???"
"כן, והרגתי את הבעלים…"
"מה עשית???"
"הרגתי את הבעלים. ואם אתה רוצה, חלקי הגופה נמצאים בתא המטען. רוצה לראות….?"
השוטר הולך בזהירות אחורה, שולף את האקדח, ומזמין ניידת תגבורת.
תוך פחות מ-5 דקות מגיעות ניידות, מקיפות את הרכב מכל כיוון, וקצין משטרה בכיר מזנק מאחת מהן ומתקרב בריצה למכונית, כשיד ימינו נשענת על הנשק מוכנה לשליפה מהירה…
הקצין פונה לזקנה: "גברתי, את מוכנה לצאת בבקשה, לאט לאט, מהמכונית?"
הזקנה יוצאת ושואלת: "קצין יקר, האם יש בעיה? מה עושות כאן הניידות הללו?"
"את יכולה בבקשה לפתוח את תא המטען?"
"בבקשה!" היא פותחת את תא המטען, והתא מתגלה ריק לגמרי…
שואל הקצין: "זו המכונית שלך?"
"בהחלט, הנה הרישיונות, הם על שמי!"
"את הרישיון נהיגה שלך אפשר בבקשה לראות?"
היא נותנת לו, והקצין רואה רישיון נהיגה בתוקף כשהשם תואם לרישיון הרכב…
שואלת הזקנה "על מה המהומה…?"
עונה הקצין: "השוטר שלי אמר לי שגנבת את האוטו, ורצחת את הבעלים שלה…"
הזקנה מסננת: "והשקרן הזה בטח גם אמר לך שנסעתי במהירות מופרזת… הא?"
כמו שבנהיגה לכל עבירת תנועה יש מספר נקודות אחר וקנס בסכום שונה, ובבית המשפט יש הבדל מהותי בין תיק רצח לבין עבירת תנועה קלה. כך לכאורה אמור להיות גם בתורה. ואכן גם בתורה העונשים משתנים לפי העבירה. אבל למרות זאת יש הבדל מהותי. הבדל ביחס.
פרשת השבוע פרשת עקב פותחת במילים "והיה עקב תשמעון". בתורה כל דבר מדוקדק. לא סתם נבחרה המילה "עקב". חז"ל לומדים שהתורה רומזת לנו למצוות הקלות ש"אין בני אדם משגיחין בהם אלא שמשליכין אותן תחת עקביהם". כמו שרש"י אומר "מצוות קלות שהאדם דש בעקביו". התורה בעצם מזהירה אותנו, לדקדק בכל המצוות כולן, ללא אפליות, כולל הקלות שבהן.
בהמשך הדברים מספר המדרש שדוד המלך לא חשש מהמצוות החמורות, אותן ודאי הקפיד לקיים. החשש שלו היה דווקא מהקלות. ועל זה הוא אמר בתהילים "עוון עקבי יסובני". שהוא חושש דווקא מהמצוות הקלות המשולות ל’עקב’.
כשאנחנו מתבוננים בזה, מתעוררת השאלה:
דוד המלך לא נזהר במצוות הקלות? צדיק שכמוהו? הרי דוד המלך העיד על עצמו "גם עבדך נזהר בהם בשָמרם עקב רב". אנחנו רואים שהוא בהחלט הקפיד על המצוות הקלות, לא פחות מהחמורות.
אך ההסבר לכך הוא: זה לא שהוא ח"ו זלזל באותן מצוות וקיימן פחות בהידור. אלא שמבחינתו היה מדרג במצוות. יש מצוות חמורות, ויש מצוות קלות. אדם יכול לקיים את כל התורה כולה, עם כל פרטיה ודקדוקיה, אבל הוא עדיין מרגיש הבדל בין מצווה למצווה. מצווה מסוימת נראית חשובה יותר, ואילו השניה משנית וחשובה פחות.
גישה זו כלפי המצוות הקלות, כאילו שיש מדרוג ביניהם. שיש הבדל בין מצווה לרעותה, זה מה שהפריע לדוד המלך.
המצוות כולן הן מהקב"ה. אנחנו, בשכל הפשוט שלנו, לא יכולים לדעת מה יותר חשוב ממה. כל התורה כולה היא באותה רמה, באותה דרגת חשיבות. לכן אדם חייב לזכור שהכל – בשווה מהבורא, ועליו לקיים את כל המצוות כולן, באותה חרדת קודש.
שבת שלום ומבורך!
הרב נח סוליש
