בעל חנות מגיע יום אחד לחנות שלו, ונדהם לגלות שממש צמוד לחנות שלו, מצד ימין, מתחרה פתח חנות חדשה, המוכרת בדיוק את אותם דברים. לחרדתו שלט גדול מעטר את החנות "הדיל הכי משתלם!"
למחרת, הוא לגמרי נכנס לפאניקה כשהוא מגלה, והפעם מצד שמאל, עוד חנות מתחרה. שגם היא באותו תחום, וגם עליה שלט גדול: "המחירים הכי נמוכים!" …
מגרד הוא בפדחתו ותוהה בייאוש: מה אני עושה?
ופתאום הבריק לו רעיון:
על הכניסה לחנות שלו, הוא תלה שלט ענק, גדול משני שכניו:
"הכניסה מכאן"…
– – – –
פעמיים בשנה אנחנו קוראים בתורה פרשיות של תוכחה. לפני חג השבועות בפרשת ’בחוקותי’. ולפני ראש השנה בפרשתנו פרשת ’כי תבוא’. אבל ההבדל ביניהם בולט. שם, בפרשת ’בחוקותי’, כתובים ארבעים ותשע קללות, בעוד בפרשתנו ישנם תשעים ושמונה קללות. בדיוק כפליים.
<ייתכן שזה המקור הקדום לתג מחיר: מבצע רק 99 ₪…;->
אבל לפי הכלל שקבעו חז"ל ש"אין רע יורד מלמעלה", חייבים לומר שעומק ה"קללות" הללו הם דברים טובים. וכפי שהארכתי בזה בפרשת בחוקותי.
בעניין הזה ישנם שני ביטויים מפורסמים "כל דעביד רחמנא לטב עביד". כל מה שהקב"ה עושה זה לטובה. ועוד ביטוי "גם זו לטובה".
מה ההבדל ביניהם.
"כל דעביד רחמנא לטב עביד" מופיע בגמרא בסיפור על רבי עקיבא. רבי עקיבא יוצא למסע ארוך ולוקח איתו חמור לרכיבה, תרנגול שיעיר אותו עם שחר, ונר כדי ללמוד תורה לאורו.
הוא מגיע בלילה לכפר, דופק על הדלתות ואף אחד לא מוכן לארח אותו. אין לו ברירה הוא יוצא וישן בשדה. לפתע מגיע אריה וטורף את החמור, דקות אחר כך מזנק חתול ולוקח איתו את התרנגול המקרקר, וכאילו בתיאום מושלם נושבת גם הרוח והנר כבה…
אמר רבי עקיבא: כל מה שעושה הקב"ה – לטובה הוא עושה".
באמצע הלילה הוא שומע רעשים מכיוון הכפר, ובבוקר משנכנס חזרה לכפר, הוא מגלה ששודדים פשטו על הכפר ושבו את כל יושביו. או אז הוא קולט, שבזכות הדברים הכאילו רעים שקרו לו אתמול הוא בעצם ניצל מהשודדים. אם הוא היה מתאכסן בכפר, או אם החמור היה נוער, או התרנגול מקרקר, או שהשודדים היו רואים את שלהבת הנר, הם היו תופסים גם אותו. "כל דעביד רחמנא לטב עביד".
– – – –
הסיפור השני "גם זו לטובה" התרחש עם נחום איש גמזו. חכמי ישראל שלחו איתו מתנה למלך רומי תיבה מלאה מטבעות זהב ומרגליות, כדי שיבטל גזירות שחוקק נגדם. בדרך במלון, גנב מי שגנב את התכולה של הארגז וכדי שלא ישים לב לשוני במשקל, הוא מילא את הארגז בעפר.
רבי נחום מגיע עם ה"אוצר" למלך, מגיש לו את ה"שי", והמלך הזועם מצווה לתלות אותו.
אמר נחום איש גמזו על זה "גם זו לטובה".
עשה הקב"ה נס, ואחד ממשרתי המלך שאל "אולי זה עפר כמו העפר של אברהם אבינו"?
מסופר שכאשר אברהם אבינו ועבדיו יצאו למלחמה כדי לשחרר את לוט, הם לקחו עפר וזרקו על אויביהם, והעפר הפך לכלי משחית: חרבות, חניתות ובליסטראות, וכך הם ניצחו. המלך החליט לנסות, ושלח את ה"אוצר" לחזית. וראה זה פלא… ה"אוצר" עשה את העבודה.
המלך המאושר על הניצחון הניסי, שחרר את רבי נחום וביטל את הגזרות.
– – – –
אבל יש הבדל:
"כל דעביד רחמנא לטב עביד". זה אמנם רע, אבל הרע הוא לא באמת רע, הוא גרם בסופו של דבר לטובה.
לעומת זאת "גם זו לטובה", הרע עצמו כלל אינו רע. הוא טוב! בזכות ההחלפה המלך ביטל את הגזרות. הרי ייתכן שהשי של המרגליות לא היה משפיע על המלך. למלך יש הרי בלי סוף מזה. אבל הניצחון בזכות העפר, זה מה שגרם בפועל לביטול הגזירות.
שנזכה לראות בקרוב את ה"גם זו לטובה" הטמונה בגלות. בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב.
שבת שלום ומבורך!
כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!
הרב נח סוליש
