בפרשתנו מדובר על מצות הענקה – שכשהעבד העברי יוצא לחירות בגמר תקופת שירותו,לא לשחררו ריקם,אלא על האדון לפנק אותו במתנות הראויות.
וכמו שנאמר:
לא תשלחנו ריקם – הענק תעניק לו מצאנך, ומגורנך ומיקבך,אשר ברכך ה אלוקיך תתן לו.
משמעות הדבר בזוגיות:
בכל מערכות יחסים, ובפרט במערכת כה אינטימית וקרובה כמו בזוגיות – אין די בכך שאדם רק ממלא את חובותיו הבסיסיות ובזה לצאת ידי חובתו ,
אלא נדרש מהאדם לדעת לפנק ..
זוהי דרישת סף יסודית.
בזה אנחנו נמדדים – עד כמה אנחנו לארג'ים עם סביבתו ובפרט עם הסובבים אותנו.
ובסופו של דבר – זוהי השקעה משתלמת.
אין ספק שזה חוזר אלינו כבומרנג , ביחס חם וחביב יותר, מהצד השני!
