שמחת תורה. האולם מלא מפה לפה. ההמולה רבה והקהל כולו נתון בצפיה לכניסתו של הרבי. מחוגי השעון הראו על השעה רבע לתשע בלילה. בעוד כחמש דקות אמור להכנס הרבי ולערוך את ה"הקפות" המסורתיות בשמחה רבה, כמנהגו.
מר גימפל שזה לו פעם ראשונה עת שזוכה להיות במחיצתו של הרבי שליט"א בעת עריכת ה"הקפות", שומע לפתע כי גבאי בית-הכנסת מוכר את הפסוקים (לעזרה למוסדות חב"ד) אותם עתידים לקרוא קודם ה"הקפות". ידידינו שעמד במרכז הענינים שאל מיד את הגבאי שעמד לשמאלו : "ובכמה מוכר אתה את הפסוקים " והלה השיבו : "יש בחמש מאות דולר, יש באלף, ויש ביותר". מר גימפל, שרצה במאד לרכוש פסוק, הכריז שהוא מעוניין לרכוש פסוק לפי המחיר שיקבע הרבי…
לאחר שנכנס הרבי ושמע את דבריו, פנה אליו ואמר בחיוך, שאם זה על דעתו, אזי המחיר הוא לא פחות מחמשת אלפים דולר…
בשעת מעשה היה מר גימפל שמח וטוב לב ולא השב כלל על גובה הסכום ומה יהיה. שמחתו היתה מושלמת, אולם בשובו לביתו לא ידע את נפשו. הוא היה אז כמעט מחוסר פרנסה והסכום אותו הבטיח היה עצום לגביו. בצער רב פנה אל רעייתו : "הייתי צריך לנקוב בסכום של חמש מאות דולר, ולא להשאיר את הדבר להחלטת הרבי".
כששמעה אשתו את דבריו השיבה מיד ובתוקף : "האם חושב אתה כי הרבי רוצה את רעתך? אם הוא נקב בסכום שכזה – עליך לעמוד בכך!".
דברי רעייתו שכנעוהו והוא החל ללוות כספים עד שהצליה להשיג את הסכום. כשהביא את הכסף לקרנות הצדקה של הרבי שליט"א אחל לו הרבי כי בשנה הבאה יוכל לתת כפל כפליים !
הוא נדהם, הוא הבין שהרבי דורש ממנו לשנה הבאה עשרים אלף דולר!
אך היתה בלבו החלטה נחושה למלאות אחר דברי הרבי.
בשובו לביתו התייעץ ידידינו עם חבריו ומכריו אודות עסקים שונים אותם יוכל לפתה בכדי שיהיה בידו הסכום אותו ביקש הרבי. הוא חשב על עסקים שונים ולבסוף החליט לבנות עם כמה חברים בית-אבות במיאמי ביץ'. הוא כתב על כך לרבי והתשובה לא אחרה לבא. הרבי יעץ לבנות את בית-האבות ליד בית-הרפואה המקומי.
הוא לא הבין את הסיבה לכך, אך הצליח לשכנע את חביריו השותפים עמו – בקדושת דברי הרבי ועד מהרה רכשו את השטח האמור והחלו בבניה. הבנין כמעט ועמד על תלו השלד היה מרשים והיה לשיחת העיר. כשלפתע, מתקשר באחד הימים מנהל בית הרפואה הסמוך ומבקש בדחיפות להפגש עם השותפים על מנת שיפסיקו את הבניה מאחר והוא מעוניין לרכוש את השטה עם
המבנה שעליו ולהתאימו לאגף נוסף של בית הרפואה.
הפגישה נערכה בלווית עורכי הדין משני הצדדים אשר הגיעו לסיכום של פיצוי כספי נאות עבור הטרחה שבבניה וההוצאות. מובן שגימפל שהיה הוגה הרעיון זכה ברווח גדול, ועוד יותר מאושר היה מכך שיכל לתת בשמהה את הכסף לרבי.
הוא הביא את הכסף ורצה לתתו לרבי, אולם הרבי חייך ואמר שלא התכוון שיתן לו את הכסף, אלא אמר ש"יוכל" לתת סכום שכזה…
