ב"ה ערב שבת קודש בראשית, תשמ"ז ברוקלין, נ.י.
צ'פליין תת-אלוף גנרל
אגף הצבא
משרדו של ראש אישי-הדת
וושינגטון, די. סי.
שלום וברכה:
הריני לאשר את קבלת מכתבך מיום ה-22 באוקטובר.
הרבה תודות על הבשורות הטובות שהוא הכיל, בייחוד על אודות השיחות שלך וההרצאות שלך בנושא שבע מצוות בני-נח במספר הזדמנויות, ושהן התקבלו היטב, אפילו בהתלהבות. אני, כמובן, שבע-רצון מכך שאתה מתכוון להמשיך לעשות זאת.
כמובן, אין כל צורך להדגיש בפניך את החשיבות של הפצת שבע המצוות של בני-נח בקרב לא-יהודים. בימינו אלה ובדורנו זה, לא נדרש דמיון רב כדי להכיר בכך שבתור דוגמה, אילו כל "בני נח", דהיינו אומות העולם, כל אחת בנפרד וכולן ביחד, היו שומרות על המצוות האלוקיות האלה ונאמנות להן, לא היתה שום אפשרית כלשהי, על-פי הסדר הטבעי של הדברים, שיתרחש דבר כמו שואה.
אני בטוח שיש לך קלטות מהנאומים העיקריים שלך בנושא זה, ושתפרסם אותן באמצעי פרסום מתאים שיוכל לשמש כמקור, וכן כהשראה, לאחרים להפיץ את שבע המצוות הללו.
בהתאם למנהג יהודי עתיק וטוב, אני מרשה לעצמי להעיר הערה ביחס להצהרה שלך, בסיום המכתב שלך, וזה לשונה: "אף-על-פי שאינני חסיד, אני מנסה ללכת בדרכיו של הרמב"ם", וכו'. כפי שבוודאי הזכרתי לך במהלך השיחה שלנו, הפצת שבע מצוות בני-נח בקרב לא-יהודים נפסקה במפורש ברמב"ם בתור חובה וחיוב על יהודים, בכל מקום ובכל זמן אפשרי ('יד החזקה', הלכות מלכים פרקים ט' וי').
ייתן השם שהקביעה של חז"ל, "מי שיש לו מאה, רוצה מאתיים" וכו', תתגשם גם בקשר לפעילויות האמורות שלך, היינו שתמשיך לנצל את ההשפעה הטובה שלך באופן שיהיה אפקטיבי במידה כפולה, ואז שוב כפליים, "ממאתיים לארבע מאות" (ולא רק בתוספת של עוד מאה בלבד).
המאחל לך שוב את ההצלחה המרבית בכל המאמצים הטובים שלך, ובייחוד לגבי האמור למעלה,
בכבוד ובברכה,
[חתימת יד קודשו של הרבי]
