לא ינום ולא ישן שומר ישראל

צרור סיפורים על מסירות נפשו של נשיא הדור

הרבי – ראש בני ישראל – הוא נשמה כללית הדואגת לכלל ולכל אחד ואחד בפרט. בעזרת הסיפורים הבאים, שנרשמו מפי  שמועה, ננסה להמחיש מעט את הדברים:

 * * *

לידה בזמן

זמן רב חיכה הבעל המודאג במסדרון ההמתנה של חדר הלידה, אך הבשורה המיוחלת על הלידה בוששה לבוא. האחות שיצאה לפרקים מן החדר הסבירה לו כי אשתו מתקשה ללדת והדבר יארך עוד זמן רב. באופן ספונטי ניגש אל הטלפון הציבורי הקרוב והתקשר למזכירות הרבי כדי לבקש את ברכתו. לא עבר זמן רב והאב המאושר יכול היה לצלצל בשנית ולבשר על לידת בנו תוך שהוא מציין את שעת הלידה. בתגובה לבשורה הטובה התייחס הרבי לזמן הלידה ואמר למזכירו : "לא יתכן. מן הסתם היה זה קודם"…

האב, שנודע לו מפי המזכיר על דברי הרבי, התפלא מאוד וניגש לבדוק במסמכים שציינו את שעת הלידה אך גם אלה אישרו את דבריו. רק לאחר חקירה מדוקדקת התברר לו כי באותו זמן היה לחץ עבודה רב בחדר הלידות ולכן ציינו את זמן הלידה מאוחר יותר.

כששאלו את הרבי לפשר הדבר הסביר : "מהרגע שהוכנס אלי הפתק המודיע על המקשה ללדת לא יכולתי להרדם… רק בשעה מסוימת נרדמתי והבנתי שמן הסתם באותה שעה ילדה במזל טוב".

לא יכול להרדם

מספרים בשם הרבנית הצדקנית חיה מושקא ע"ה, אשתו של הרבי, ששאלה אותו: מדוע גם בשעות המעטות שהוא מקציב לשינה – אין הוא מצליח להרדם ענה לה הרבי: "איך אוכל להרדם כשלפלוני יש בעיה כזאת וכזאת ולאחר בעיה כזו…" וכך מנה הרבי מספר אנשים בשמותם לצד בעיותיהם.

 * * *

אחריות כבדה

לפני שנים היה הרבי מקבל אנשים ליחידות עד השעות הקטנות של הלילה ולעיתים אף לפנות בוקר. באחת הפעמים נכנס רב אחת הקהילות ליחידות כשהשעה היתה כבר 2 בלילה. אותות ההמתנה הממושכת ניכרו בו ולמרבה הפלא פגש ברבי כשהוא נראה רענן לגמרי כאילו זה עתה התחיל את עבודת היום. הרב, שלא יכול היה להסתיר את פליאתו, שאל את הרבי : "כעת לאחר קבלת כל כך הרבה אנשים לא ניכר שום סימן של עייפות על פני הרבי!". הרבי ענה לרב בשאלה הפוכה : "הפלא הוא עליך, איך הנך נוטה להרדם כבר בשעה שתיים בלילה כשאחריות של קהילה שלימה מוטלת על כתפיך?…

 * * *

לא להפריע …

ובאותו ענין : מספר דייל העובד בחברת "אל על", שנהג בכל פעם שהגיע לניו-יורק להכנס ל"יחידות" אצל הרבי. על אף שלא שמר אז על אורח חיים דתי היה הביקור אצל הרבי יקר לו מכל : "באחת הפעמים עמד לפני יהודי מבוגר שלא עשה רושם של אישיות מיוחדת במינה. משנכנס לחדרו של הרבי הכנתי את עצמי לקראת היחידות בבטחון גמור כי הלה יצא מן החדר תוך דקות מעטות. חלפה רבע שעה, חצי שעה ויותר והדלת נשארה סגורה… היות והרב חודקוב לא היה באותו רגע ליד הדלת החלטתי לאזור אומץ וליטול את תפקידו ולזרז את הענינים. פתחתי את הדלת… ונדהמתי למראה עיני : הרבי עסק בעניניו ומן העבר השני של השולחן ישב לו היהודי המבוגר כשראשו שמוט על חזהו ועיניו עצומות… כנראה שהרבי ברוב אצילותו לא רצה להעירו…

מעשה זה עשה עלי רושם עמוק כל כך עד שהחלטתי לשנות את אורח חיי והתחלתי להקפיד על שמירת התורה והמצוות.