גם כאשר בני ישראל נמצאים בזמן הגדלות, קודם שמגיע הקץ – נפעל כבר העניין של " למכה מצרים בבכוריהם", הינו, שאומות העולם יודעים שתפקידם ושלחותם לסייע לבני ישראל בכל עניניהם.
וגם כאשר בני ישראל נמצאים בימי הגלות האחרונים (דגלותנו זה), הרי הם נמצאים במעמד ומצב ד"לכל בני ישראל היה אור במושבתם" – שלמרות היותם עדיין בזמן הגלות, "במושבתם" בארץ מצרים, כאשר "החושך יכסה ארץ", הרי "לכל בני-ישראל היה אור במושבתם".
ובקרוב ממש יוצאים כל בני ישראל מהגלות קודם ימי הפסח, ובדרך ממילא חוגגים את חג-הפסח במעמד ומצב של גאולה – "ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים", בגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו, "בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו".
(משיחת שבת פרשת צו, שבת הגדול תשמ"ב , התוועדויות תשמ"ב כרך ב, עמ' 1128)
