הנערה ה'גויה'

הנערה ה'גויה' שכאבה את כאבם של ישראל בשואה...

 בכל יום ראשון הייתה מבקרת הנערה יחד עם הוריה במנזר. ספר שקראה בספרייה העירונית, הפך את חייה לבלתי-נסבלים. הספר סיפר על סיכלם של היהודים בתקופת השואה; הנערה הרגישה שהיא מרחמת על היהודים המסכנים… רק כאשר הייתה במצב של גסיסה, נודע לה כי היא יהודייה. סיפור מרתק.

 את הסיפור הבא שמענו מפי הרב חיים גוטניק שליט"א מאוסטרליה. 

 הנערה חיה באוסטרליה, בית להורים אמידים מאוד. דבר לא היה חסר לה. היא גרה בלארט, והייתה תלמידה מצטיינת. הוריה השפיעו עליה כל טוב. מדי יום ראשון הייתה מבקרת במנזר, ככל הגויים בסביבתה.  באחד הימים, כאשר ביקרה בספרייה  המקומית, צד את עיניה ספר שכריכתו שחורה ושביצבצו ממנו דמויות של אנשים כחושים ועלוברמראה. היא החלה לקרוא בספר, ועד מהרה נוכחה להבין שהספר מדבר על העם היהודי בתקופת השואה. היא קראה סיפורי-זוועה, היא קראה וליבה מיאן  להאמין; האם כך מתנהגים בני-תמותה?שאלה את עצמה. הספר משך אותה מאוד, והיא שאלה אותו מהספרייה. מדי יום קראה בספר, וכל פרק זיעזע אותה יותר ויותר. כאשר גמרה את הספר, החלה הנערה לחוש כי היא מתייסרת בייסוריהם של עם ישראל … כמה מסכנים הם, אמרה לעצמה. הגיעו הדברים לידי כך, שהייתה שוקעת  בעצבות לעתים קרובות, בגלל הייסורים שנתייסרו היהודים… ההורים ההמומים  הבחינו בכך, אך לא יכלו לעזור לה. למחלה הזו אין שום מרפא, אמרו מיטב הרופאים,  וההורים קיבלו עליהם את הדין בשתיקה.

באחד הימים קראה הנערה בעיתון על הרבי מליובאוויטש. הרבי, נאמר שם, הינו נשיא ישראל, ואוזניו קשובות לכל הפניות. הנערה כתבה מכתב ארוך לרבי, בו סיפרה  שהיא נוצרייה, אך לאחרונה תקפוה רגשות-זיקה לעם היהודי, והרגשות הללו טרפו את מנוחת-נפשה; אני מבקשת לדעת את פשר הדבר, סיימה הנערה את מכתבה.

כעבור זמן קצר קיבלה מענה: "תפנה לרב גוטניק…". היא לא הייתה צריכה לחפש הרבה, שנן הרב גוטניק מפורסם בכל רחבי אוסטרליה. היהודי הראשון ששאלה, נתן  לה את כתובתו של הרב גוטניק. 

בהגיעה לחצר ביתו חשבה הנערה לשוב על עקבותיה. "האם הרב יקבלני? מהיכן  הוא בכלל מכירני? האם הרבי מליובאוויטש 'עידכן' אותו? ואולי בכלל יזרוק אותי  מביתו כאשר ישמע כי נוצרייה הנני?". מחשבה רודפת מחשבה, והיא אובדת עצות.  לפתע נפתחה הדלת, ויהודי הדור-פנים שאלה בחיוך את מי היא מחפשת. "אני מחפשת את ראביי גוטניק", פלטה הנערה. הרב גוטניק הזמינה לביתו.

היא סיפרה לו את כל השתלשלות העניינים, וביקשה שיעזור לה, כפי שכתב הרבי  במכתבו אליה. הרב גוטניק החל לתחקר אותה על הוריה, מוצאה, אך העלה חרס בידו. הנערה יצאה מהשיחה מתוסכלת משהייתה. כעבור מספר שבועות מקבל הרבי גוטניק מכתב מהרבי, ובו השאלה: "מה  עם היהודייה מבלארט" – – – הרב גוטניק היה המום: הרי הרבי כותב בפירוש כי  היא יהודייה…

מייד נסע הרב גוטניק אל ביתם וניסה לדבר על ליבם. "על מה אתה  מדבר?" – שאלהו, :אנחנו נוצרים קתולים. נקודה. לבת נכנס איזשהו 'ג'וק' והוא  ממאן לצאת"… הרב גוטניק חזר לביתו וסוד המכתב נשאר בעינו.   חלפו ימים והרב גוטניק מתבשר שהנערה בבית-רפואה; מצבה אנוש ושעותיה  ספורות… הוא ביקש מידידו הרה"ח ר' זלמן סרעבראנסקי להתלוות עמו לבית-רפואה.  "שאני, יהודי זקן, אלך לבקר קתוליצ'קע חולה ?", שאל ר' זלמן; כשקרא את מכתבו של . הרבי, נעתר האחד והשניים נסעו לבית-הרפואה.

הפעם התפתחה שיחה ידידותית ביניהם (אולי בגלל הדרת-פניו של ר' זלמן…). במהלך השיחה פנתה האם לרב גוטניק וביקשה לשוחח עימו ביחידות. "הרגשתי, סיפר, "שכאן הולך להתפוצץ משהו".  "שמע-נא", אמרה האם, "אילולא הייתה בתי במצב זה לא הייתי מדברת אף פעם  בעניין זה, אך…יהודייה אני! בצעירותי באתי מאנגליה לאוסטרליה, וכאן בבלארט  נפגשתי עם בעלי הגוי ונישאנו".

 "בתך נוטה למות, מהרי וספרי לה, אולי תחיה", אמר לה הרב גוטניק. "אבל אני חוששת לומר זאת ליד בעלי", אמרה האישה הרב גוטניק הציע לה לקרוא לבעלה החוצה והוא ישוחח עימו ביחידות, והיא תספר על כך לבתה.  כאשר נכנסו האב והרב לחדר, מצאו את הנערה מתארגנת לקראת השיבה הביתה. עיניה כמו אורו באור עילאי מיוחד, והיא פנתה להוריה בחיוך ואמרה: נצא הביתה, אני מרגישה מצויין – – –

כיום, אותה נערה, היא אישה יהודייה שומרת תורה ומצוות בהידור, ובניה מתחנכים בישיבות "תומכי-תמימים" ליובאוויטש…