ב"ה בימים שלפני חג הסוכות, תשמ"א
ברוקלין, נ.י.
מרת…
יאוויל, יוהנסבורג
ברכה ושלום:
קיבלתי את המכתבים שלך, וייתן השם שיתמלאו משאלות לבבך לטובה.
אנחנו נמצאים עתה בימי ההכנה לחג הסוכות, זמן שמחתנו, בו אנחנו מתבקשים לקיים את המצוה הנעימה למדי של חגיגת שמחה, כפי שהתורה מצוה: "ושמחת בחגך, אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך, והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך… והיית אך שמח". והשאלה היא: מאחר שהשמחה היא הרעיון המרכזי של כל החגים שלנו, ובעצם, של עבודת השם שלנו בכל יום, בהתאם לכלל "עבדו את ה' בשמחה", מדוע נבחר דווקא סוכות לשמחה מיוחדת, עד כדי כך שהוא מוגדר כ"זמן שמחתנו"?
אחת הסיבות היותר עמוקות היא שסוכות מגיע אחרי עשרת ימי תשובה הרציניים והמעוררים יראה, המתחילים בראש השנה ומגיעים לשיאם ביום כיפור, שבו יהודי חווה התרוממות רוחנית עצומה ותחושה של התחדשות מושלמת על ידי השיבה למהות האמיתית שלו ולאני הפנימי שלו (שזהו פירושה של התשובה). חוויה נישמתית זאת מחדירה ביהודי תחושה של קירבה עמוקה לקב"ה, שכעת הוא מוכן להביע אותה בצורה מוחשית וממשית על ידי הקיום בפועל של מצוות השם, מתוך שמחה וחיות ברמה הגבוהה ביותר. ושמחה נשגבה זאת בעבודת השם מוצאת את ביטויה המלא ביותר בחג הסוכות, עם המצוות רבות-החשיבות של הסוכה, ארבעת המינים וכו', וקובעת את הטון לכל הימים הבאים לאחר מכן לאורך השנה החדשה.
למותר לומר שכאשר מקיימים מצווה מתוך שמחה וחיות, היא נעשית בהידור ושלמות במידה המלאה ביותר. יתירה מזו, התחייה של רגש זה כלפי התורה והמצוות מאלצת את האדם לחלוק זאת עם אחרים, על ידי שהוא מערב את כל היהודים בסביבה שלו להיות שותפים לאותה חוויה של תורה ומצוות.
השנה, הרעיון המרכזי והמסר של ימים אלה עוטים מימד ומשמעות נוספים, כיוון שחג הסוכות, שבא לאחר שנת השמיטה, היה הזמן של 'הקהל' – המצוה המיוחדת של הקהלת כל העם, האנשים והנשים והטף, וגם "גרך אשר בשעריך", בבית המקדש, למען המטרה של קירובם יותר לה', כפי שהודגש באריכות מסוימת לאחרונה.
השם ייתן לך הצלחה להגשים את כל הנ"ל בחיים האישיים שלך, דבר שבנוסף להיותו היבט חיוני כשלעצמו, יפיג את כל החרדות והלחצים של חיי היום-יום, כל הדברים שמפריעים לעבודת השם מתוך שמחה וטוב לבב.
המאחל לך ולאשר לך חג שמח באמת,
בברכה,
[חתימת יד קודשו של הרבי]
