בכל חודש אלול תוקעים בשופר בכל בוקר אחר התפלה (למעט שבתות וערב ראש השנה).
החל מראש-חודש אלול מתחילם לומר פעמיים ביום את מזמור כ"ז בתהלים: "לדוד ה' אורי וישעי" – אחר תפלת שחרית ואחר תפלת מנחה (במקומות מסוימים אומרים זאת לאחר תפלת שחרית וערבית), את המזמור הזה אומרים עד "הושענה רבא" (- היום השביעי של חג סוכות), ועד בכלל.
ביום הראשון של השבוע שבו חל ראש-השנה, מתחילים לומר "סליחות" (רק אם ראש השנה חל ביום ב' או ג' – כמו השנה – מתחילים לומר בשבוע קודם).
במשך חודש אלול צריך להתכונן לקראת ימי הדין – ראש השנה ויום הכפורים – בימים אלו צריך כל אחד לעשות חשבון הנפש. כלומר. לחשוב על המעשים שנעשו במשך כל השנה. ולהחליט לתקן מה שצריך. בימים אלו צריך לחזור בתשובה. דהיינו : חרטה, להתחרט על המעשים הלא טובים שנעשו עד כה. וקבלה, לקבל בלב שלם, לבלי עשות אותם שוב בעתיד. צריכים להתפלל ברצינות יתרה, לומר תהלים ולתת צדקה.
בין אדם לחברו
אם שורר כעס בינך ובין חברך, ראה לשכך כעסו ככל המוקדם יותר.
בין אם הנך בכעס על חברך ובין אם חברך בכעס עליך, תמיד היה אתה הראשון המתחיל בכל המאמצים. להשכין שלום ביניכם.
לא במענה החריף והשנון למי שמבזה ומלבין אותך, מתגלית גבורתך ואמיצותך. אלא אך ורק ביכולתך להבליג ולשתוק, ולחכות לרגע המתאים אשר אז תוכל להוכיח לחברך – במענה רך – על שגגתו ועל חסרונותיו.
כשהנך מרגיש בעצמך עליונות בכח על חברך, בל תאיים עליו כי תרע לו. ועל אחת כמה וכמה אסור להרע לו.
אהב את השלום ושאף תמיד להגיע אליו.
