חזקי וחני, תודה על הכל ● טור מיוחד

הישר משדה התעופה, מישראל, ממדינות שכנות, בדרך לטרק או מיד אחריו כולם עוברים אצל חזקי וחני. זהו הבית היהודי של כל הישראלים, בית יהודי שלנו

החב"דניקים הטובים עמדו נדהמים ואחרי שוידאו סופית שאני אכן הולך ולא נשאר לסדר לא נתנו לי ללכת עד שציידו אותי בחבילה קטנה של מצות, בכמה הגדות ובבקבוק יין ■ הישר משדה התעופה, מישראל, ממדינות שכנות, בדרך לטרק או מיד אחריו כולם עוברים אצל חזקי וחני. זהו הבית היהודי של כל הישראלים, בית יהודי שלנו ■ הבלוגר הראל אברוצקי עם הרהורים לרגל השנה החדשה, ורשמים מחוויה בלתי נשכחת עם חב"ד נפאל

שקט. יום כיפור. אור מיוחד בחוץ. משבי רוח קלים נשמעים בין ענפי העצים, פרי בשל נופל ברכות על האדמה, תרנגול קורא, צקצוק משאבת מים רחוקה, נביחת כלב , זמזום דבורים במטס שליו מעל הבית, קיפוד שביקר והמשיך, צב שרוחש בעלים יבשים באיטיות.

קולות שנבלעים-נעלמים מאזנינו ומעיננו כלא קיימים בשאון היום, ברעש…בריצה, בדילוג…בהבל…קולות ומראות ששם כל הזמן אך צריך להתפנות ולפנות כדי שיתגלו.

כמו הקולות כך הנפש, הנשמה, המחשבה. אלה תמיד שם, תמיד נמצאות אך הן נבלעות-נעלמות כלא היו…כאלה שצריך להתפנות ולפנות, כאלה שרק אם מקשיבים טוב טוב מגלים שהן שם.

משהו חגיגי מאוד ביום הזה.

ביום הזה משקיטים את הגוף. משקיטים מכל הרעש האין סופי, מכל הבילבולים, מכל המסכים….רק אז מצליחים לשמוע את הנשמה, רק אז מתבררת המחשבה, רק אז היא מתבהרת ונעשית ההתקרבות לעצמנו, לאחר, למקום…

רק אז אפשר לראות מעבר ליום יום ולשמוע את מה שעולה מתוכינו.

רק כשמצליחים לשמוע אפשר להתאחד….

רק אז ישנה אחדות.

ליל הסדר בנפאל

בשנת 2002 טיילתי במזרח. נפאל היתה שפתחה לי את הצוהר למדינות ולמקומות האדירים שמחכים שם.

בד"כ אני מתרחק מ"גלים" כאלה או אחרים של טיילים, ממקומות הומים, ארועים המוניים ומטייל לבד או עם מקסימום עוד אחד-שניים – ישראלים, בריטים, גרמנים, אוסטרליים…כל שבאותו ראש הולך..

כשרחוקים מכל הרעש והבלאגן רואים יותר..שומעים יותר..

וכך, עזרתי בהכנות לסדר פסח בעיר פוקארה במהלך היום שלפני ומעט בבוקר הסדר ואח"כ תפסתי אוטובוס לכפר ממנו יצאתי לטיול סביב רכס האנפורנה. החב"דניקים הטובים עמדו נדהמים ואחרי שוידאו סופית שאני אכן הולך ולא נשאר לסדר לא נתנו לי ללכת עד שציידו אותי בחבילה קטנה של מצות, בכמה הגדות ובבקבוק יין. המחווה מאוד ריגשה אותי…את מי כבר אפגוש שם?? אך גם אם אהיה רחוק שארגיש קרוב…שנהיה ביחד, מאוחדים, למרות המרחק, שארגיש בבית ואת החג…בפוקרה חגגו באותו ערב 150 איש, בקטמנדו 1500.

היום כ-2000 תרמילאים חוגגים כל שנה. הסדר הגדול בעולם.

אני חגגתי את הסדר של אותה שנה בכפר קטן בחדר עץ מטר על מטר יחד עם הימאל צ`ולי ( 6900 מ`) מצד אחד ונגאדי צ`ולי (5844 מ`) מצד שני שנשקפו מחלון העץ הקטן ונהר ה- marsyangdi שגעש ללא הפסקה. קור נוראי בחוץ, נעים וחמים בפנים. על השולחן היו נרות, שתי מנות דאל-באט חמות(הארוחה הנפאלית/הודית הטיפוסית-הרבה אורז עם רוטב וירקות מבושלים לידו), חבילת מצות, שהחליפו את הפיתות במנה, יין קידוש והגדה של פסח…

אחד אלוקינו אלוקינו אלוקינו שבשמים ובארץ….

כעבור חודשיים של טיולים חזרתי לקטמנדו, המקום היה כבר הרבה פחות הומה והתפניתי להכיר את הבירה על כל שווקיה, ארמונותיה, מנזריה, סמטותיה, אנשיה ובית החב"ד שלה…

שם הכרתי משפחה מקסימה ולמדתי פרק באחדות…שמלווה אותי עד היום.

הרב חזקי ואשתו חני הגיעו לקטמנדו לפני עשר שנים. הם היו מספר חודשים בתאילנד וביקשו מהם לעבור באופן זמני לנפאל.

מאז הם שם…

עשרים אלף תרמילאים ישראלים עוברים בנפאל, וכל שנה וחזקי וחני פותחים את שערי הבית לרווחה. צעירים, מבוגרים, סטודנטים, אקדמאים, דתיים, חילוניים, רווקים, זוגות, משפחות, מושבניקים, קיבוצניקים, עירוניים,קצינים, חפ"שים, סטלנים, טיילים- כור ההיתוך שלנו – כל מי שאנו.

הישר משדה התעופה, מישראל, ממדינות שכנות, בדרך לטרק או מיד אחריו כולם עוברים אצל חזקי וחני. זהו הבית היהודי של כל הישראלים, בית יהודי שלנו ואם ישנם אלה שקונוטציות להם על דת ודתיים ושליחים ורבי זה או רבי אחר, על כוונות נסתרות ומטרות הפכפכות…איפשהו בדרך הארוכה לשם זה עובר, אחרי החוויה המתקנת, כאן האיך זה צריך להיות, הלאן צריך לשאוף…האיך אפשר כן ביחד…

בצעדים קטנים וצנועים עושים דברים גדולים..ובעשייה בלתי פוסקת הם הקימו את הבית אותו הם מפעילים כמעט לבד. יש בו מסעדה כשרה(גלאטמנדו..) , בית כנסת, עמדות אינטרנט, טלפונים, דואר וחבילות, שמירת חפצים, אינפורמציה עדכנית וספרי מטיילים, שיעור יומי אותו מעביר חזקי, סעודת שבת והרבה הרבה דאגה ועזרה בכל אשר צריך, לכל אחד בכל רגע, מבדברים הקטנים ועד לכסף או ציוד שנגנב, תאונות, מחלות וחילוצים…והכל הכל עם חיוך גדול ובחינם.

אהבת חינם.

וכולם נוחתים וכולם באים וכולם מתרווחים וכאלה בוחנים וכאלה מתרגלים וכאלה נרגעים וטובים עם המקום ועם המארחים. האישיות הקורנת והמלכדת של חזקי וחני, כל מי שבא הוא אורחם, עם כולם יושבים, בכולם מתעניינים, אין מה מותר ומה אסור, אין מי כן ומי לא, רק כבוד, אהבה ואכפתיות הם סממני הבית. הערכים זהים והם העיקר, לא צריך ולא חייבים לנסות כלום, הם פשוט שם עם ליבם, עם כל ליבם והדלת הפתוחה וכל אחד מוצא שם הרבה מקום חם לדרך חייו ואמונותיו. בכזאת קבלה קל מאוד לקרב וקל מאוד להתקרב, בהדגשת המכנה המשותף ולא המפריד…כמה אנרגייה מבוזבזת על מציאת סיבות לשנאה במקום על מציאת ראש גשר לאיחוד והבנה…

 

ופתאום מוצאים חבורת אנשים מכל גוני הקשת של הארצישראליות שלא קשה להם להקשיב ולקבל ואם הדעות שונות הן יכולות להישאר שונות וזה בסדר ואפשר להבין מה מאחורי הדעות השונות, איך השני חושב, מה השני מרגיש, לא חייבים להשתנות ולא חייבים לשנות את האחר כל הזמן…פשוט חבורת אנשים שחיה באחווה ושלווה ומה שמעסיק אותם זה איך לחיות ביחד ולא איך לשנוא, איך להתקרב ולא איך להתרחק, איך למצוא את הדומה והמאחד ולא השונה והמפריד.

אנשים מטבעם מחפשים את הטוב, המשותף והמאחד וכשאלה קיימים ומתקיימים אין קירוב לבבות גדול מזה.

מה, צריך לנסוע כ"כ רחוק כדי לראות את הדברים היפים, החכמים, המקרבים והמאחדים אחד בשני? בדת שלנו? אי אפשר להוקיר ולכבד גם אם זה לא מאותו הצד של המתרס??

שאלתי עצמי לא אחת למה בארץ זה לא ככה? כזאת תערובת בכזאת הרמוניה…חוגגים שבת, חגים, אף אחד לא מכריח, יש מקום לכולם…כל אחד חי את חייו, כל אחד לומד על חיי השני..מקבל אותו כי זה מי שהוא…

רק כשמסתכלים מרחוק אפשר להתקרב??

דווקא כשמתרחקים מתקרבים….?

כשמסתכלים על משהו כ"כ מקרוב נראה פרט או שניים וכלום מסביב. תמונה צרה כשמה כן היא – גם צרה פיזית וגם צרה…
במבט רחוק מעט נראה הרבה יותר דברים, נראה תמונה רחבה מלאה בפרטים, כל דבר יהיה במקומו ונוכל להכיל יותר….

אחרי שהסתיימה העונה בנפאל יצאנו ארבעה חברים טובים עם חזקי לטיבט בעקבות שבט יהודי, מבודד שעשוי להמצא שם, עפ"י שמועות ומעט רמזים מהמקורות ומספרות על יהדות סין. על זה אבל כבר ברשומה אחרת ובכל זאת כאילו להמשיל את זה פעם נוספת- נסיעה לטיבט, למקום כ"כ רחוק וכ"כ שונה ע"מ למצוא את הדומה….

חזקי וחני יקרים, תודה רבה על השיעור, תודה על הכנסת האורחים ועל ליכוד עמינו תחת אותה קורת גג בכזאת התרוממות רוח בצבע או בלבן. תמשיכו בעשייתכם הנפלאה למענינו ולברוא קרקע עשירה לתיקון המידות וניפגש במהרה אי שם בתוככי התאמל בביתכם החם…אחרי הכל עברו כבר שבע שנים… :))

שנה טובה ומדוייקת שתהיה לכולנו, מדוייקת עם עצמינו ורצונותינו- שנדע להפסיק, להמשיך או להוסיף כדי לממש אותם,
שנה של אחדות- שנדע לקבל עצמינו,לקבל בנעם ולחיות בנעם ובשלום- אז גם נעשה זאת עם הסובבים אותנו. שנה של קרוב והתקרבות, שנה של זמן איכות עם עצמינו והיקרים לנו, שנה שנדע לסלוח- היכולת לסלוח משחררת אותנו מהעבר, מארוע שכובל אותנו ומאפשרת התקדמות, שנה של גמישות…גם פיזית וגם מחשבתית, של יצירה, שנה של התנדבות ונתינה, של עבודת אדמה- אם בכמה עציצים בבית או גינה בחצר…תענוג גדול…תבלינים, גידולי חורף… שנה של הודייה (כן כן, תודה..), הרבה חלומות וחלימה,של התחדשות, הרבה צחוק ו..נו נו..אהבה!!!

לא כתבתי בריאות…. שנעשה לנו שנה כזאת ופשוט לא תהיה לה ברירה… :)))

קלילים וחדשים מאוחדים ומיוחדים שנתחיל!

זוז….