'פרשנות' זו מעידה על בורות ועל אי-הבנה יסודית במהותה של התורה. 'פרשנים' בגרוש אלה יכולים ללגלג באותה מידה על הלכות שבת, ולטעון שבתורה נאמר דבר פשוט ביותר: "לא תעשה כל מלאכה". אלא שכל ילד יודע כי התורה שבכתב אינה מפרטת את כל הפרטים, והדברים מופיעים בה בתמציתיות עצומה, עד שאין כמעט שום אפשרות להבין מקריאה חיצונית של התורה איך צריך לקיים את הדברים. רק כשמכירים לעומק את כללי התורה, וכיצד הררי הלכות נרמזים במילים אחדות, יכולים להבין את מלוא משמעותם של הדברים.
התגיירות אמיתית
לשם כך קיימת התורה שבעל-פה, שבה מתפרשים ומתבארים הדברים שנאמרים ברמז ובקיצור נמרץ בתורה שבכתב. ובכן, ראו זה פלא, הלכות גֵרות נלמדות דווקא מאותו סיפור פשוט ויפה של רות. חז"ל מלמדים אותנו מה היה טמון באמת מאחורי דבריה של רות.
במשפטים הקצרים שאמרה רות הייתה קבלה מלאה של עיקרי היהדות: "כי אל אשר תלכי אלך" – שמירת שבת, ואיסור ההליכה מחוץ לתחום שבת; "ובאשר תליני אלין" – איסורים הקשורים לצניעות ולייחוד; "עמך עמי" – קבלת תרי"ג המצוות; "ואלוקייך אלוקיי" – איסור עבודה זרה. כמו-כן יש דברים הנרמזים בדבריה "באשר תמותי אמות ושם אקבר".
רות היא אכן דוגמה ומופת לגֵרות אמיתית, שיש בה קבלה מלאה של כל ההוויה היהודית. ובאמת, גר אינו נדרש ליותר מזה. מהותו של הגיור היא אותה מחוייבות נפשית לכל מערכת החובות המוטלת על יהודי. אם הוא רוצה להיות יהודי – עליו לקבל עליו כל מה שמוטל על יהודי.
טעות היא לחשוב שעיקרו של הגיור הוא הלימוד והמבחנים. הלימודים הם רק הכשרה ליישום מהותו האמיתית של הגיור. אדם צריך לדעת מה הוא מקבל עליו ומהי מערכת החובות הנגזרת מהגיור. אולם עיקרו של הגיור הוא ההצטרפות הנפשית לברית שכרת הקב"ה עם העם היהודי בהר-סיני, קבלה פנימית של העיקרון "עמך עמי ואלוקייך אלוקיי". הגר צריך לקבל עליו בכנות וברצון את כל חובותיו של יהודי, כמצוות התורה.
בלי קבלה זו לא יכול להיות גיור. יכול אדם להיות מומחה להיסטוריה יהודית, ועדיין להיות גוי גמור. הוא גם יכול לעבור בהצטיינות מבחני ידע ביהדות, ואין לזה בהכרח קשר לגיור אמיתי. רק אם הוא מקבל עליו את כל החובות והמטלות של יהודי – או-אז הוא מקבל מהקב"ה את הנשמה היהודית ונעשה יהודי במהותו הפנימית.
להדק את הביקורת
דווקא מציאות ימינו מחייבת להקפיד הקפדה יתרה על עקרונות הגיור. היו ימים שהגיור לא הקנה לאדם שום הטבות חומריות, אלא בדרך-כלל להפך, ולכן היה מקום להקל על המבקשים להתגייר. כיום יכולים לעמוד מאחורי הרצון להתגייר מניעים זרים לגמרי, ולא בהכרח רצון כן לקשור את החיים בייעודו של העם היהודי. גם הטשטוש בין הזהות הישראלית לזהות היהודית מקשה על העניין (יכול אדם לרצות להיות ישראלי אך לא מעניין אותו להיות יהודי).
אם שער הכניסה לעם היהודי תהיה הצהרה סתמית על הרצון להיות יהודי, תאבד הזהות היהודית את כל ערכה ומשמעותה. אבל היא יקרה לנו מכדי למכור אותה בזול כל-כך.
