שלמה המלך בנה את בית המקדש הראשון במשך שבע שנים וסיימו בשנת ב'תתקל"ה. את מקום המקדש קנה דוד המלך מאַרְוֶנָה היבוסי. מקום זה נבחר לעולמי עד לבנין הבית, להשראת השיכנה, להקרבת הקורבנות ולעליה לרגל שלש פעמים בשנה. הבית הראשון עמד 410 שנה ונחרב בתשעה באב ג'של"ח.
בשנת ג'ת"ח עלו ישראל מגלות בבל ובנו את בית המקדש השני. לאחר 5 שנים עלה אחריהם עזרא מבבל (יש אומרים שלא עלה עמם מיד, כי היה לומד תורה מברוך בן נריה שהיה זקן מופלג ולא יכל לעלות).
חמישה דברים היו בבית ראשון וחסרו בבית שני ואלו הם:
1. ארון הקודש, הכפורת והכרובים
2. אש מן השמים
3. שכינה
4. רוח הקודש
5. אורים ותומים.
אף על פי שהארון לא היה בבית שני בגלוי, אבל הוא היה גנוז תחת בית המקדש במקום סתר שבנה שלמה המלך עם בנין הבית במיוחד עבור זמן החורבן, ולכן גם בבית שני (וכן גם עתה בזמן החורבן) נמצא הארון וקדושתו במקום המקדש. ביחד עם הארון גנוזים גם צנצנת ה"מן" ושמן המשחה.
כל תבנית בית המקדש ומידותיו נמסרו לדוד המלך בכתב, במגילה שמסר לו שמואל הנביא. שמואל קיבל את המגילה מהזקנים, והזקנים מיהושע, ויהושע ממשה ומשה מקדוש ברוך הוא. לפיכך אסור לשנות בבנין להוסיף או לגרוע, אלא שבבית שני הוסיפו מספר דברים מעין מה שניבא יחזקאל על הבית השלישי.
בית שני עמד 420 שנה ונחרב בשנת ג'תתכ"ט ומאז נמצאים עם ישראל בגלות זה למעלה מ-1920 שנה. לפני היציאה אל הגלות ביקש רבן יוחנן בן זכאי מהקיסר אספסיינוס שיתן לו את יבנה וחכמיה, ובכך הקדים ריב"ז רפואה למכה, שכן, התורה היא ששמרה על עם ישראל בגלות והיא שתביא את הגאולה.
