בפרשת השבוע אנו קוראים על פרשת התוכחה, בה מפורטות קללות נוראות שקיומן תלוי במעשי עם ישראל וציותו לציוויי ה'. על פי הכלל ש"אין רע יורד מלמעלה" – שהרי הקב"ה הוא תכלית הטוב וכל ענינו הוא רק להטיב לברואיו, חייבים לומר שגם הקללות צופנות בתוכן טוב. ואכן, האדמו"ר הזקן – רבי שניאור זלמן מלאדי – מייסד תנועת חסידות חב"ד, הסביר שכל הקללות אינן אלא ברכות. ועוד יותר מזה: אלו ברכות נעלות ביותר עד כדי שהן צריכות לבוא בהסתר במסווה של דבר לא טוב. בהתאם לכך מלמדת אותנו התורה כי יש לראות את כל אותם ייסורים וסבל העוברים על האדם בימי חייו כדבר טוב, כמאמר חכמנו ז"ל: "חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה". כדי להמחיש את הדברים ננסה להביא מספר דוגמאות ממעשי חכמינו ומחיינו היום יומיים.
הכל לטובה
מסופר על רבי עקיבא שהיה מהלך בדרך והיו עמו חמור לרכיבה, תרנגול כדי שיעיר אותו לתיקון חצות ונר שיוכל ללמוד גם בחושך. הוא הגיע לעיר אך אנשיה לא נתנו לו להיכנס אליה וכך נאלץ ללון בשדה. בלילה באה רוח וכיבתה את הנר ורבי עקיבא נשאר בחשיכה. לפתע הגיע אריה וטרף את החמור. אחריו הגיח חתול ואכל את התרנגול. נשאר רבי עקיבא בלא כלום ובכל זאת אמר : "כל מה שעושה הקב"ה – לטובה הוא עושה". מאוחר יותר התברר שאכן הכל היה לטובה. באותו לילה התנפלו שודדים על אותה עיר ולו היה לן שם היה גם הוא נתפס. אילולא כבה הנר היו השודדים מגלים את מקומו ולמזלו נטרפו החמור והתרנגול שקולותיהם נשמעים למרחק. הנה כי-כן בזכות אותם דברים שלמראית-עין נראו רעים – ניצל.
גם זו לטובה
דוגמא נוספת אנו רואים אצל נחום איש גמזו. חכמי ישראל שלחוהו להביא למלך רומי מתנה – תיבה מלאה אבנים טובות ומרגליות. בהיותו באחת האכסניות שבדרך נגנבו ממנו המרגליות ובמקומן מילאו הגנבים את התיבה בעפר. המראה שנגלה לעיניו למחרת בבוקר לא שבר את רוחו וכהרגלו אמר: "גם זו לטובה". כשפתחו את התיבה והמלך ראה את ה"מתנה" חפץ להעניש את ה"חוצפן". אך הקב"ה שלח מיד את אליהו הנביא בדמות אחד השרים, והלה אמר: "אולי זהו העפר בו ניצח אברהם אבי האומה היהודית במלחמותיו וכשהיו זורקים אותו היה פוגע בצד שכנגד כחיצים". מיד ניסו את העפר באחת המלחמות וניצחו בעזרתו את אויבי המלך, לאות תודה העניק המלך לנחום הון רב ושילחו לביתו בכבוד גדול.
הבדלי גישות
כשנשוה בין שני המקרים עלה כי רבי עקיבא הודות לאותם אירועים לא טובים שקראו לו נמנע ממנו בסופו של דבר צער יותר גדול, שהרי הכול לשם טובה. לעומת זאת, אצל נחום אנו מגלים שברע עצמו טמון טוב, שהרי לו הביא למלך את האבנים הטובות מי יודע אם היה מקבלן שהרי לא חסרות מרגליות באוצר המלוכה. דווקא את העפר שלמראית עין סיכן את חייו – קיבל המלך. זו הייתה גם התייחסותו של נחום מלכתחילה כשאמר "גם זו לטובה" – שהרי אין כלל רע והכול טוב.
מעשה אכזרי
נתאר לעצמנו אדם חסר ידע רפואי מינימאלי הנכנס להדר הניתוח ורואה כי הרופאים חותכים באיזמל הניתוחים בבשרו של אדם השוכב על השולחן במרכז החדר. ברגע הראשון הוא יפרוץ בזעקות למראה ההתנהגות האכזרית שנתגלתה לנגד עיניו. אך כשיקבל הסבר על המתרחש תשתנה דעתו מן הקצה אל הקצת. הוא יבין שהמעשה ה"אכזרי" כביכול הוא לאמתו של דבר ניתוח שנעשה במסירות רבה במטרת להציל את חייו של החולה. דוגמא זו ממחישה לנו כיצד דבר הנראה לנו רע יכול להפוך לטוב כשאס מקבלים את המידע הנתון על מה שעומד מאחוריו. כעת נוכל להבין עד כמה אין לנו את הכלים לשפוט את דרכי הנהגת הבורא בעולמו, שהרי אין לנו אפילו שמץ מראיית התמונה הכוללת כפי שהיא נראית על-ידי הקב"ה.
הרע והטוב
לאור זאת קל יהיה לנו להבין כיצד הרע הוא למעשה טוב. ישנם דברים שאינם יכולים לבוא לידי ביטוי כדבר שיראה בעניינו כטוב בגלל שהאדם אינו יכול לקלוט אותם מפאת דרגתם הגבוהה והנעלית. הדרך היחידה להשפיע את הברכה יכולה להיות רק באמצעות הצורה הנגדית לה כדבר מצער ורע. אבל יהודי המאמין, שיודע כי הקב"ה הוא תכלית הטוב, מבין שגם זה לטוב והוא מקבל את הייסורים והסבל באהבה ובשמחה.
אולם, אף-על-פי כן, אנו מתפללים לה' שנהיה ראויים לקבל את הטוב העליון ביותר בצורה כוו שגם במושגים שלנו הוא נתפס כדבר טוב. זו משמעות הביטוי הרגיל בחסידות: "טוב הנראה והנגלה". כלומר, שהטוב יהיה כזה שהוא גם נראה ומתגלה כטוב.
ובפרט בימים אלו, כשאנו עומדים על סף הגאולה, נזכה בקרוב שהקב"ה יסיר את כל ההסתרים ונראה בעיני בשר את כל הטוב הנשגב שהיה טמון בכל הצרות והייסורים שעברתנו. אז יתגלה כבוד ה' וייאמר; "זה ה' קיוונו לו נגילה ונשמחה בישועתו".
