היום שמחיה את נפשנו

י"ט בכסלו מסמל את היסוד הבלתי-מנוצח שבעם-ישראל. כאן החלה נקודת-מפנה בגילוי אור החסידות, ודווקא לאחר המאסר זכתה הפצת החסידות לתנופה עצומה

 

 
השבוע יחגגו המוני בית-ישראל בארץ ובעולם את חג-הגאולה י"ט בכסלו. חגיגת י"ט בכסלו הראשונה נערכה בשנת תקנ"ט, יום שחרורו של רבנו הזקן, בעל התניא והשולחן-ערוך, ממאסרו ברוסיה הצארית. מאז נחוג יום זה מדי שנה בשנה, והוא הולך ומתפשט בתפוצות ישראל. השנה נחגוג אפוא את החג הגדול בפעם המאתיים ועשר.
 
דווקא הפרספקטיבה ההיסטורית מאירה את משמעותו הגדולה של החג הזה. יש אירועים שבשעתו הסעירו עולם ומלואו, וכעבור זמן אין איש זוכר אותם. לעומת זה, יש אירועים שנראים בתחילה התרחשויות פרטיות, מקומיות, וכעבור זמן מתבררת משמעותם הכללית והנצחית.
 
חוויה כלל-יהודית
 
י"ט בכסלו נראה בתחילה אירוע נקודתי מאוד. צדיק נאסר, היה שרוי בסכנת נפשות, ולבסוף שוחרר. אכן נס, ואולי מן הראוי שמשפחתו תזכור את הנס ואף תציין אותו מדי שנה בשנה. אולם ברבות השנים נהפך היום הזה ליום של חג והתעוררות כבירה, והקיף המוני יהודים, משכבות רבות ומגוּונות.
 
אתה פוגש יהודים שעלו מרוסיה. הם אינם חסידים ואף אבותיהם לא היו חסידים, אבל הם מספרים בחרדת-קודש על ההתוועדויות של י"ט בכסלו, שכה חיממו את נפשם. אתה מדבר עם יוצאי מרוקו, והם מתרפקים בגעגועים על הזיכרונות מחגיגות י"ט בכסלו בקזבלנקה. יהודי ליטאי מספר בעיניים נוצצות על התוועדות י"ט בכסלו בירושלים, וחובש כיפה סרוגה משחזר את החוויה המופלאה כאשר הישיבה התיכונית שבה למד באה כולה לחגיגת י"ט בכסלו בכפר-חב"ד.
 
כך מתקיימים דברי רבנו הזקן, שאמר: "זה היום יוקבע למועד תמידי בישראל, אשר בו יתגדל ויתקדש שמיה רבה ויתעוררו אלפי לבבות בישראל בתשובה ועבודה שבלב, כי המעשה (=סיפור המעשה) חקוקה בלב ישראל דלעילא וכתובה בלב ישראל דלתתא".
 
התנוצצות מאורו של משיח
 
י"ט בכסלו מסמל את היסוד הבלתי-מנוצח שבעם-ישראל. "כאשר יענו אותו – כן ירבה וכן יפרוץ". מי שגרמו למאסרו של הרבי, על-ידי ההלשנה המכוערת, ביקשו להצמית את הפצת אור החסידות. בא י"ט בכסלו ונהפך ליום של הפצת החסידות בממדים כבירים. ואכן, המאסר והגאולה מייצגים נקודת-מפנה בגילוי אור החסידות, ודווקא לאחר המאסר זכתה הפצת החסידות לתנופה עצומה.
 
רבנו הזקן אמר שאין בכוונתו לייסד 'מפלגה' או עדה, אלא הוא בא להביא גילוי אור לכלל-ישראל. הבעל-שם-טוב אמר עליו כי נשמתו היא 'נשמה חדשה', שירדה לעולם הזה מעולם האצילות כדי להאיר את העולם באור פנימיות התורה. לכן מאסרו וגאולתו אינם אירועים פרטיים של משפחה או חוג, אלא הם נוגעים לעם-ישראל כולו.
 
החסידות היא התגלות של חלק בתורה, כהכנה לביאת משיח-צדקנו. כשם שבאה שעה שבה נתגלו המשנה והגמרא וספרי הראשונים וקבלת האר"י ז"ל – כך הגיע זמן שבו החל להתנוצץ אורו של משיח, ובו ניתנה לנו האפשרות לטעום ממכמניה של פנימיות התורה, שתתגלה במלואה בתורתו של משיח-צדקנו.
 
החסידות מיועדת לכל יהודי ויהודי – לפשוטי-עם ולגאוני-עולם, לתלמידי-חכמים ולאנשי-עמל. היא מחיה את הנשמה; מרווה את הדעת בהבנה מעמיקה בגדולת הבורא, ובעומק משמעותן של התורה ומצוותיה; מפיחה שמחה והתלהבות בעבודת הבורא; היא החיוּת הפנימית בחיי היהדות.
 
על-כן נאחל איש לרעהו כמנהג החסידים:
 
"חג שמח! לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תיכתבו ותיחתמו".

 

התוכן באדיבות:
© כל הזכויות שמורות