ביום ה' טבת תשמ"ז פירסם השופט את פסק הדין המשתרע על 40 עמודים.
השופט קיבל את טיעוני אגודת חסידי חב"ד שכל חייו של כ"ק אדמו"ר מוהרי"'צ היו מסורים ונתונים ומקודשים לכלל, וקבע בפסק דינו שהספריה היא ציבורית ושייכת לאגודת חסידי חב"ד העולמית.
הנאשם חוייב להחזיר מיד את הספרים והחפצים שברשותו, שניטלו שלא ברשות.
בסיכומו של פסק הדין כותב השופט :
לאחר שמיעת העדויות במשפט, ולאחר התבוננות במסמכי הראיות המרובים ,שהוצגו ע"י שני הצדדים הגעתי למסקנה שהספריה לא היתה רכושו הפרטי של הרב יוסף יצחק שניאורסאהן בשעת פטירתו. בהתאם לכך התביעות שכנגד בטלות. מאחר שאין מחלוקת שחוץ מבתורת ירושה אין לנאשם שום זכויות על הספריה. לאגודת חסידי חב"ד יש זכות בדין בתביעתה להחזרת הרכוש.
בשורת הנצחון התפשטה במהירות בכל רחבי העולם, ובכל מקום ומקום שדבר הנצחון מגיע, שמחה ויום טוב לחסידים. המונים יצאו לרחובות בהתלהבות של שמחה ורקדו במשך כל היום. עיקר השמחה היתה ב"בית חיינו"- 770, אלפים התקבצו ובאו לחגוג את הנצחון הגדול.
השיא של השמחה היה לאחר שהרבי התפלל תפילת מנחה בבית הכנסת הגדול (התפלה היתה בניגון תפילת יום טוב) ולאחר התפילה פתח בשיחה מיוחדת. בין היתר אמר אז הרבי:
…כמו בעת מאסרו וגאולתו של רבנו הזקן, הרי בעל השמחה והגאולה למד מכל האירועים הוראות בעבודת ה', ואחת המסקנות שלו היתה להוסיף ביתר שאת בהפצת המעיינות חוצה. לאור כל זה ברורה ההוראה האלוקית הנצחית בקשר לאירוע הנוכחי, שדווקא מן הטיעונים וההאשמות כאילו אין "אגודת חסידי חב"ד" גוף חי ופעיל, הרי דווקא מטיעונים אלה יש ללמוד עתה להגביר עוד יותר את הפצת תורת רבינו ולימודה ביחיד וברבים מתוך שמחה עצומה והתלהבות, שמחה הפורצת כל גדר…
השמחה נמשכה גם בימים הבאים", ימים, כאשר במשך שבעה ימים היה כ"ק אדמו"ר שליט"א אומר שיחה מיוחדת. הימים האלו יזכרו כ"שבעת ימי השמחה" לרגל ה"דידן נצח".
יום ה' טבת נקבע לחג ומועד, יום של "דידן נצח" – נצחון האור על החושך.
