פסח שני העניק להוויה החסידית את אחד הפתגמים החשובים, המשמשים גם הוראת-דרך בחיי היום-יום – "לעולם לא אבוד".
וכך אומר הרבי הקודם על עניינו של היום: "פסח שני מלמדנו כי לעולם אין זה מאוחר מדיי, תמיד אפשר לתקן". כך הוא מפרש את הפסוק: "איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם" – "אפילו מי שהוא 'טמא' או 'בדרך רחוקה', ואפילו אם הדבר היה 'לכם' – שההתרחקות נעשתה מרצונו – גם אז בידו לתקן זאת".
מעלת התיקון
הרבי מליובאוויטש הרבה להזכיר פתגם זה והשתמש בו לעיתים תכופות. הוא אף הוסיף, שהלימוד מפסח שני אינו מסתיים בכך שתמיד אפשר לתקן, אלא שאם רוצים באמת לתקן, נותנים מלמעלה כוחות לעשות זאת אפילו במידה יתרה מאשר בדרך הישרה. וכך הוא כותב באחת מאיגרותיו: "ידוע פתגם… שהמוסר-השכל דפסח שני הוא שאצל יהודי לעולם לא אבוד. ואדרבה, פעמים שההזדמנות השנייה עדיפה מהראשונה בנוגע לפרטים, וכמרומז גם בעניין דפסח שני, שלא היה נצרך לביעור חמץ תחילה וכו'" (איגרות-קודש כרך כג, איגרת ח'תתיז).
במקום אחר הוא מציין, שבתיקון של פסח שני אין מגבלה של זמן. בעוד פסח ראשון הוא בן שבעת ימים, הרי פסח שני אינו אלא יום אחד: "שהרי עניין התשובה הוא בשעה אחת וברגע אחד, ואינו זז משם עד שמוחלין לו, ועד שיהיה לרצון לפני השם ומרוצה וחביב לפניו יתברך". מכאן, שלא זו בלבד שאפשר לתקן, אלא התיקון יכול להיות במדרגה גבוהה יותר מבמצב הראשוני.
הקב"ה מצפה לזעקה
פסח שני גם מלמד אותנו על הכוח שיש בתביעה אמיתית שבאה מצד יהודי. כידוע, פסח שני ניתן לעם-ישראל לאחר שהיו יהודים שהיו טמאים בעת הקרבת הפסח, ובאו בתביעה "למה ניגרע". לכאורה זו תביעה משונה – בתורה נקבעו כללים איך ומתי צריכים לקיים כל מצווה וכיצד להקריב כל קרבן; אם הם לא עמדו בתנאים הנדרשים, מה מקום יש לטעון את טענת "למה ניגרע"?
אלא פסח שני מלמד אותנו, שיש דברים שהקב"ה נותן מעצמו, ותפקידם של בני-ישראל הוא לקבל ולקיים את ציווי השם; ויש דברים שבאים רק על-ידי תביעה ודרישה מלמטה. כל עיקרה של מצווה זו לא באה אלא על-ידי הדרישה והתביעה של בני-ישראל, שזעקו "למה ניגרע", ומכוח תביעתם נתחדש הציווי של פסח שני.
אומר על כך הרבי מליובאוויטש: "מכאן למדים אנו הוראה נפלאה – שכאשר יהודי מרגיש שחסר לו משהו בעניין הקשור ביראת-שמים, בתורה ובמצוותיה, אינו סומך על אף אחד, לא על משה רבנו ואפילו לא על הקב"ה (כביכול), ואינו אומר 'אין לנו להישען אלא על אבינו שבשמים', אלא צועק ותובע: 'למה ניגרע'!".
ומוסיף הרבי: "לא זו בלבד שבקשה ותביעה זו אינה הפך התורה חס ושלום, אלא אדרבה – התורה ציוותה להתנהג כן, על-ידי אנשי כנסת הגדולה, שתיקנו, שכאשר יהודי מבקש את צרכיו מהקב"ה בעת תפילת העמידה – יאמר בתפילתו 'את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח… כי לישועתך קיווינו כל היום', 'ותחזינה עינינו בשובך לציון'!
"ואינו מסתפק בכך שמבקש ודורש זאת בתפילה אחת – אלא חוזר על בקשה ותביעה זו בכל תפילה ותפילה, כמה פעמים בכל יום!… בני-ישראל מבקשים וצועקים – יחד עם דוד המלך, דוד מלכא משיחא – 'עד מתי!', ונמצא שעל-ידי זה שישראל מבקשים וצועקים על הגאולה – פועלים הם שהגאולה תבוא במהירות ובזריזות יתרה מכפי שהייתה באה לולא בקשה ותביעה זו".
התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות
