משה-רבינו שלח לארץ ישראל שנים-עשר מרגלים. ארבעים שנה לאחר מכן שלח גם יהושע בן-נון מרגלים לארץ, אך רק שניים. אחד מהם היה כלב בן יפונה, שהוא ויהושע היו היחידים מבין המרגלים הראשונים שלא נכשלו בהוצאת דיבה על הארץ. השני היה פינחס בן אלעזר הכוהן.
כידוע, לא השתתף שבט לוי במלחמות הכיבוש ולא קיבל נחלה פרטית בארץ, משום שהלוויים והכוהנים התקדשו לעבודה במשכן ולהוראת משפטי התורה, ובתמורה – מחויבים כל בני ישראל להעניק להם אדמות משלהם. מדוע אפוא נבחר פינחס הכוהן לשמש מרגל – הלוא הריגול נחשב לחלק מהמלחמה על כיבוש הארץ?
התשובה תובן על פי המוסבר בחסידות, כי שילוח המרגלים, הן על-ידי משה והן על-ידי יהושע, היווה גם פעולת הכשרה רוחנית לקראת הכניסה לארץ. מרגלי משה נועדו להכשיר את הקרקע לקראת הכניסה הראשונה לארץ, ומרגלי יהושע נועדו להכשיר את הקרקע גם לקראת הכניסה לעתיד לבוא לארץ, בגבולותיה המורחבים. ומכיוון שבגאולה יקבל גם שבט לוי נחלה משלו, כנאמר בגמרא (בבא בתרא, קכב, א) – נבחר פינחס להיות מבין אלה שמכשירים את הקרקע לקראת אותה כניסה.
הסיבה לכך שבגאולה לא ייבדל שבט לוי מכל העם, כפי שהיה בזמנו – היא כפי שכותב הרמב"ם, כי באותם הימים "לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את השם בלבד" (סיום משנה תורה). לא רק שבט לוי יהגה בתורה באופן מיוחד, אלא מעייניו של כל העם (וכל העולם) יהיו נתונים לידיעת השם. לפיכך לא יהיה צורך להבדיל את שבט לוי מהשבטים האחרים, והוא ייטול עמם חלק בארץ כשווה בין שווים.
(תורת מנחם, תנש"א, כרך ג, עמוד 351)
