המלך בשדה

מָשָׁל לְמֶלֶךְ אַדִּיר שֶׁשָּׁלַט עַל מְדִינָה גְּדוֹלָה. הַמֶּלֶךְ הִתְגּוֹרֵר בְּתוֹךְ אַרְמוֹן מַרְהִיב בָּנוּי מֵהַרְבֵּה קוֹמוֹת וַחֲדָרִים גְּדוֹלִים.. משל ה'מלך בשדה' מלמד אותנו על ימים מיוחדים בזמן הזה ממש..
מָשָׁל לְמֶלֶךְ אַדִּיר שֶׁשָּׁלַט עַל מְדִינָה גְּדוֹלָה. הַמֶּלֶךְ הִתְגּוֹרֵר בְּתוֹךְ אַרְמוֹן מַרְהִיב בָּנוּי מֵהַרְבֵּה קוֹמוֹת וַחֲדָרִים גְּדוֹלִים. מִסָּבִיב לָאַרְמוֹן הִסְתּוֹבְבוּ שׁוֹמְרִים שֶׁהִרְחִיקוּ אֶת הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים. לְאִישׁ לֹא הָיְתָה גִּישָׁה אֶל הַמֶּלֶךְ, פְּרָט לְכַמָּה יוֹעֲצִים בְּכִירִים וְאַנְשֵׁי סוֹד. אָדָם מִן הַשּׁוּרָה שֶׁיִּרְצֶה לְהִפָּגֵשׁ עִם הַמֶּלֶךְ, זָקוּק לִקְבֹּעַ תּוֹר כַּמָּה חֳדָשִׁים מֵרֹאשׁ, וְגַם אָז הוּא זוֹכֶה לְדַבֵּר עִם הַמֶּלֶךְ בְּקֹשִׁי דַּקָּה אַחַת.
וַיְהִי הַיּוֹם, וְכָרוֹז הִסְתּוֹבֵב בְּרַחֲבֵי הַמַּמְלָכָה: "שִׁמְעוּ רַבּוֹתַי, שִׁמְעוּ! הַמֶּלֶךְ יָרוּם הוֹדוֹ הֶחְלִיט בְּרֹב חַסְדּוֹ לַעֲזֹב אֶת הָאַרְמוֹן וְלָצֵאת לַשָּׂדֶה. כָּל הֶחָפֵץ לְהִפָּגֵשׁ עִם הַמֶּלֶךְ, יָבוֹא לְמָקוֹם זֶה וְיִשְׁטַח בְּאָזְנֵי הַמֶּלֶךְ אֶת מְצוּקוֹתָיו". "הַמֶּלֶךְ מַבְטִיחַ", מוֹסִיף הַכָּרוֹז, "לְקַבֵּל אֶת כֻּלָּם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וּלְמַלֵּא כָּל שֶׁיְּבַקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ".
הַנִּמְשָׁל: בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה אָנוּ זְקוּקִים לַהֲכָנָה גְּדוֹלָה כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, אַךְ בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל יוֹצֵא (כִּבְיָכוֹל) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַשָּׂדֶה וְשָׁם יָכוֹל כָּל יְהוּדִי לְפָגְשׁוֹ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבְטִיחַ לְמַלֵּא אֶת כָּל תְּפִלּוֹתֵינוּ בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים.