וותרנות

לוותר אין פירושו להפסיד. אדרבא זו בחירה מתוך עוצמה, בחירה של תבונה והעמקה, של ראיה המגלמת בתוכה את יכולת הנתינה והקבלה של מוביל המהלך. כשמגיעים אל צומת דרכים מתוך תעצומות נפש בנויים כהלכה, הרי שכל התהליך מוביל אל הבניית הכוח המניע ומייצר תהליכים חיוביים. וותרנות נתפסת בעיני רבים כהבעת חולשה ונסיגה לא חכמה מעמדות עקרוניות. בני אדם תופסים את הוויתור כאיבוד מוחלט של אישיות האדם כאישיות היודעת להוביל ולנווט ועד להקבלה להרס בלתי הפיך.

שיחה בין שניים היודעים היטב את מעמדם ומכירים ביכולותיהם, תמיד תתנהל תוך מתן מקום של כבוד מהאחד כלפי השני. הקשיים מתחילים לצוץ על פי רוב כשאחד מהצדדים חושש לאבד שליטה על המהלכים ונראה לו כי עדיף לנקוט בעשייה המביעה עוצמה דבר המוסיף לתחושת השייכות והחיבור – אות לכך כי הוא קיים וחיוני לחברה. למעשה כל אחד אוהב לחוש שייך ומחובר אלא שישנם כאלה העוברים 'מעט' את קו הגבול בין הרצוי למצוי. לפעמים יוצא לנו לפגוש אנשים שדי אם נברך אותם בברכת שלום ונתעניין בשלומם, הם יפתחו בהרצאה על כל הקורה אותם במשך עשרים השנים האחרונות וכל זאת כמעט ללא נשימה בין משפט למשנהו. עוצמתו של אדם נגזרת מההבנה המובנית שלו להבחין בין מה שטוב לו ומה לסביבתו ולהלך בשביל הזהב בין שני התחומים בשלום.

כל זאת כשהמדובר בין שני אנשים שכל הקשר ביניהם הינו על רקע חברי, אולם כשהמדובר בבני זוג גדל הצורך בהליכת שביל הזהב שבעתיים. הצורך לדעת להבחין בנאמר ובשלא נאמר, לדעת להתנהל נכון ולכוון כל אמירה שלא פונה לשתי פנים מחד ומאידך תורמת לכל המצבים. בהתנהלותם של בני זו חשובה ביותר ההתחשבות ההדדית, לדעת להניח רצונות בצד ולהיות צמודים לטובת בן הזוג. ברור הדבר כי בנכתב כל כוונה להפיכת בני אדם 'לשקופים' ונטולי כל גוון דבר אשר בפני עצמו עלול להוות מכשול בדרך לשלמות תא הנישואין. ישנה אפשרות לשמר את הקיים ולהוסיף גוון משותף ומעניין כל העת, גוון של התחשבות טהורה המגיעה ממניעים אמיתיים כך שבן הזוג יבחין ויעריך ביותר כל עשייה ובייחוד שהוא יודע את מהות טבעו של בן הזוג ועד כמה הדבר חייב אותו להתעלות על אופיו ועל אחת כמה וכמה שהדבר נעשה ללא כל רטינה.

הוויתור הנכון במינון הנכון הוא זה הבא מתוך התחשבות. בדרך זו נשמרים מאפייניו האישיים של כל אחד מבלי שהוא יחוש נטול אופי אישי ובתוך כך הרי הוא מכפיל את עוצמתו ומשפר את יכולות הנתינה שלו. כשאדם מגיע אל צומת הכרעה בה עליו לקבל על עצמו החלטה התנהגותית באופן מיידי, טוב יעשה אם יאפשר לעצמו להפנים את התובנה כי לוותר פירושו – להיוותר, להישאר. להמשיך להיות אדם ללא כל היסחפות בלתי נשלטת אחר גלי הרגש המאיימים לכלות בו כל חלקה טובה. עוצמתו של אדם נמדדת דווקא ברגעים בהם הוא חייב להחליט באופן מידי ללא כל הכנה מוקדמת. את ההכנה לכך עליו לעשות דווקא ברגעים השקטים של חייו, רגעים בהם הוא מתעמת לכאורה עם עצמו במגוון תחומי החיים, תחומים בהם עליו לתת מענה ללא שעומד מולו מישהו אחר. כשישנה מוכנות אמיתית ומלאה הרי שכל העשייה שונה בתכלית השינוי.

כשכל מעגל חייו של אדם מתחיל נכון ומתקדם כראוי, הרי שבבואו אל צמתי חייו תהא התנהגותו מתחשבת כראוי.