לעיתים נראית הרכבת בטרם נסיעה כשהיא נוסעת מעט לאחור ואז בתנופה אדירה פורץ הקטר ומושך בעוז את שרשרת הקרונות הרתומים אליו ויוצא אל הדרך תוך שהוא מחליק בקלילות על גבי הפסים . . . בראיה מעמיקה מעט ניתן להסיק כי כדי למשוך את הקרונות חשוב לצאת מעט מתוך עצמנו ולהתבונן בנעשה בעומק העשייה בה אנו שרויים ורק לאחר שיקול דעת נוסף להיכנס שנית אל תוך 'נעלי העבודה' ולמשוך את הקרונות אל עבר המטרה תוך שאנו יודעים בברור לאן פנינו מועדות משום שכשישנו כיוון ברור הרי כל יתר זמן הנסיעה נראה כהחלקה על פסי הרכבת. ההמשך אף הוא נלמד מהרכבת, בכל קטע יש לבצע תחנה לשם בדיקה והערכת מצב, להעלות נוסעים רצויים ולהוריד את אלה שאינם רצויים, לאוורר את הקרונות ולשמן את גלגלי הרכבת. כשנפעל בהתאם לכללי נסיעה אלה הרי שלעולם לא יצטברו בקרונותינו אורחים בלתי רצויים, אורחים המכבידים על קלילות תנועתנו ולעיתים אף מביאים לידי שיתוק יכולת התנועה. מציאות החיים הינה דינאמית ודברים שהיו נכונים עד לפני מספר דקות אינם בהכרח נכונים לאחריהם ועל האדם מוטל העול לסנן ולנווט כל הזמן ללא הרף, ליצור תחנות סינון מידע ולהחליט עם איזה מהמידעים להמשיך ברמת חשיבות עליונה ומאילה הוא ייפרד ויניח לחלוטין ואילו מהם הוא יניח בחלק המיועד להמתנה ארוכת טווח לשם קידוד נתונים מתמשך בלבד. יכולות אלה מהוות למעשה את בסיס הקיום של האדם עלי אדמות, יכולת התנועה נמדדת בכל כלי תעבורה בהיקף עומס המטען ועל אחת כמה וכמה בבן האדם, יצור אנושי המוגבל הן פיזית והן נפשית אשר כל התנהלותו נגזרת מעומס המסע שעליו. כוח הסינון הוא למעשה סם החיים, היכולת לנוע קדימה אל עבר מטרות חיים כלליות ותוך כדי אף אל מטרות חיים נקודתיות חלקן זמניות או צורך שעה וחלקן אישיות ומתפתחות בהתאם להשקעת האדם ושאיפותיו הבאים לידי ביטוי בהתנהגותו השוטפת הן כלפי עצמו והן כלפי זולתו. כשהתנהלות האדם תקינה הרי שהסתכלותו פנימה מיטיבה עם דימויו העצמי דבר המניע טוב יותר את מערכת קבלת ההחלטות ויישומן בזמן אמת דבר הגורר בהכרח גם הסתכלות כלפי חוץ באופן המשדר אל כולם שדר נוח לקבלה נטול כל עליונות וקבלת השונה כדבר רגיל ורצוי לחלוטין.
עצם היכולת להביט ולהתבונן במקביל כלפי פנים וכלפי חוץ כמתבונן מן הצד ולשקלל מצבים נתונים היא למעשה נקודת החשיבה הבונה גשר יציב מהחלק הרעיוני אל חלק הביצועי, דבר המוביל לידי קבלת החלטות בריאות המקרבות את האדם לעשייה שיש בה ממש, עשייה שיש בה התחשבות מלאה בכל הגורמים הקרובים והרחוקים. יכולת זו מעניקה את נקודת ההסתכלות המושלמת התורמת לאדם את יכולות ההנעה המושלמת תוך ניצול מיטבי של האנרגיות המצויות בקרבו ושבכוחן הוא עושה שימוש לאורך כל פעילויותיו.
לעיתים דווקא בעת הפסיעה לאחור, בעת שקלול הנתונים מתבהרות להן מספר נקודות המצויות לאורך נתיב ההגעה אל המטרה, נקודות אשר אינן תואמות את ההגדרות הראשוניות של המסע, זו העת בה נבחנת אישיותו של האדם, זהו הרגע בו עליו להשקיע אנרגיות כפולות ומכופלות על מנת שלא לעשות או לומר את שהיה ברצונו מלכתחילה ולשנות להוסיף או אף לגרוע ובלבד שלא ייעשה מעשה שאין בכוח הזולת לשאת אותו. כוחות הנפש הנגרעים לכאורה ממאמץ עילאי זה למעשה בתהליך הופכי דווקא מכפילים את עצמם שהרי תהליך בו אדם מאמץ נכון את יכולת ההנעה שלו טומנת בחובה יכולת הנעה מחודשת המגבירה עשייה ברגע בו השימוש בה נעשה בתבונה וכל זאת מכוחה של הפסיעה לאחור.
