שמות רבים ניתנו לחג, החל בו’ בסיון:
חג השבועות – על שם שבעה השבועות בהם אנו סופרים את ספירת העומר, מלמחרת חג הפסח ועד יום החמישים הוא ו’ בסיון. יש הגורסים כי שם זה הוא מלשון "שבועה", על שם שבועת האמונים של בני-ישראל לקב"ה כשאמרו "נעשה ונשמע", ומאידך שבועת הקב"ה שנתן את הבטחתו לעם ישראל כי לא יחליפנו בעם אחר.
חג הביכורים – ביום זה היו מביאים לבית המקדש את המנחה החדשה מביכורי (ראשית) היבול של החיטה. כמו כן התחילה אז עונת הביכורים וכל אחד היה מביא מראשית ביכורי אדמתו – כביטוי של תודה לה’ על שהנחיל לו את נחלת אבותיו וברך את יבולה. את הביכורים היו מביאים אך ורק מפירות שבעת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר.
עצרת – כשם ששמיני עצרת הוא היום הנועל (עוצר) את חג הסוכות – כך חג השבועות קשור ונלווה לשבעת ימי הפסח באמצעות שבעת השבועות של ספירת העומר ולכן בתלמוד הוא מכונה "עצרת".
חג מתן תורה – שם זה בא להדגיש כי מטרת כל הנס הגדול של יציאת מצרים הייתה להגיע למעמד הר סיני ולקבל את התורה. שם זה מזכירים בכל תפילות החג "חג השבועות הזה, זמן מתן תורתנו".
חג הקציר – כי בתקופה זו החלו לקצור את החיטים שהן המאוחרות שבתבואות הארץ. בלילה הראשון של חג השבועות נוהגים לאתר את תפילת ערבית עד לאחר צאת הכוכבים, שכן אם יקדימו ויקבלו את קדושת החג נתפילה מבעוד יום ימעטו מארבעים ותשעה ימי הספירה והתורה ציותה: "שבע שבתות (שבועות) תמימות תהיינה".
קידוש ליל חג השבועות – לאחר תפילת עברית בליל החג מקדשים על היין לפני תחילת הסעודה:
אתקינו סעודתא דמלכא עלאה, דא היא סעודתא דקודשא בריך הוא ושכינתיה:
כשחל החג בשבת מוסיפים תחילה: יום השישי, ויכולו השמיים והארץ וכל צבאם,ויכל אלוהים ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה,וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה,ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות.
(בחול מתחילים מכאן אחרי אמירת אתקינו):
סברי מרנן, ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם בורא פרי הגפן:
ברוך אתה ה’ אלקינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו ומכל לשון וקידשנו במצוותיו ותתן לנו ה’ אלקינו (בשבת: שבתות למנוחה ו) מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון, את יום (בשבת: השבת הזה ואת יום) חג השבועות הזה ואת יום טוב מקרא קודש הזה, זמן מתן תורתנו (בשבת: באהבה) מקרא קודש זכר ליציאת מצרים, כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים, (בשבת: ושבת) ומועדי קודשך (בשבת: באהבה וברצון) בשמחה וששון הנחלתנו ברוך אתה ה’ מקדש (בשבת: השבת ו) וישראל והזמנים.
ומברכים שהחיינו: ברוך אתה ה’ אלקינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה
תיקון ליל שבועות – המדרש מספר כי בלילה שלפני מתן תורה שכב כל העם לישון ולעת בוקר, שה’ רצה לתת להם את התורה, היה צריך משה להרים את קולו כדי להעירם משנתם. כדי "לתקן" באופן סמלי את חטא השאננות שפשתה בעם וחוסר הדריכות לקראת קבלת ותורה אנו מקדישים את כל הלילה עד עלות השחר ללימוד תורה. בקהילות רבות נוהגים לקרוא מתוך הספר "תיקון ליל שבועות" המכיל את תמצית חמישה חומשי תורה, הנביאים, ומשנה והגמרא. הנעורים כל הלילה, שלא ישנו ותר מחצי שעה, מפסיקים את הלימוד בעלות השחר, נוטלים ידיים כדין ומברכים את "ברכות התורה". כדי והתפילה תהיה בכוונה הרצויה כדאי מאוד לישון מעט לפני תפילת שחרית.
קריאת התורה – בבוקר של שבועות מוציאים שני ספרי תורה ובראשון קוראים פרשת יתרו שבספר שמות על מתן תורה. בשנים האחרונות עורר הרבי רבות לאסוף את כל הילדים לבתי הכנסת, אפילו את הקטנים והקטנות שאינן מבינים את פירוש המילים, כדי לשמוע את עשרת הדיברות.
לאחר קריאת התורה עורכים "הזכרת נשמות" למי שאביו או אמו נפטרו.
מאכלי חלב – נוהגים לאכול מאכלי חלב בחג, אך יחד עם זאת אנו מצווים גם לשמוח בחג שנאמר: "ושמחת בחגך" ואמרו חז"ל כי "אין שמחה אלא בבשר". לכן צריך לסדר את הארוחות באופן שלא נכשל חלילה באיסור בשר וחלב. הנוהגים להמתין (כפי שמובא בקבלה) שעה אחת לאחר אכילת חלב, יאכלו תחילה ארוחה חלבית (כי אם יאכלו ארוחה בשרית יצטרכו להמתין שש שעות) גם בארוחה החלבית לא יאכלו גבינה קשה (כי גם אחריה צריכים להמתין שש שעות), יברכו ברכת המזון ורק בסעודה הבאה לאחר שעה לפחות יפרסו מפה אחרת ויאכלו ארוחה בשרית.
למנהג אכילת מאכלי חלב בשבועות ישנם מספר טעמים והם:
א. במגילת שיר השירים נמשלה התורה לדבש וחלב, ככתוב: "דבש וחלב תחת לשונך". ביום קבלתה של התורה מציינים אנו זאת אפוא באכילת הדברים, להם נמשלה: חלב ודבש.
ב. חלב בגימטרייה – ארבעים, זכר לארבעים הימים והלילות שעשה משה בהר סיני, עד שקיבל את התורה והלוחות.
ג. הטעם השלישי הוא פשוט חישוב הגיוני: עד לקבלת התורה לא חוייבו עם ישראל בשמירת דיני הכשרות המיוחדים – בפרט למאכלי בשר, ובמתן תורה, כאשר התברר להם כי כל הכלים שלהם טרפים, ואסורים הם בשימוש. לא נותרה בידם הברירה אלא להסתפק במאכלי חלב, פירות וירקות, עד שיכשירו את הכלים.
קישוט בית הכנסת – נוהגים לקשט את בית הכנסת בענפים ירוקים ופרחים, זכר להר סיני שהיה מכוסה בירק. יש התולים את טעם המנהג כדי שיזכרו שבשבועות נידונים על פירות האילן ויתפללו עליהם. אך בדורות האחרונים היו שביטלו מנהג זה.
מגילת רות – יש מקומות שנוהגים לקרוא לפני קריאת התורה את מגילת רות. בין הטעמים הרבים שניתנו לכך:
1. חג השבועות הוא יום הולדתו ופטירתו של דוד המלך ובמגילת רות אנו קוראים על שורשי משפחתו ויחוסו המתחיל מרות.
2. כל העם היהודי הוא בבחינת גר צדק שיצא ממצרים, שם שקע בטומאת הארץ, וקיבל על עצמו עול תורה בהר סיני. מהפרט, רות המואביה שהתגיירה, ניתן ללמוד על כלל ישראל.
3. רות בגימטריא 606, רמז ל-606 המצוות המיוחדות ליהודים ובהצטרפותן לשבע מצוות בני נח (הן חייבים אף הגויים) מגיעים לתרי"ג (613) מצוות התורה.
שמחת החג – בחג השבועות יש עניין מיוחד להרבות בשמחה, כדי להפגין שנוח ומקובל עלינו אותו יום שניתנה לנו התורה. מלבד אכילת הבשר מרבים בשתיית יין (חוץ מהקידוש) ומרבים במיני מאכלים וכל דבר המעורר את שמחת החג.
