בחוץ-לארץ חוגגים את שני הימים האחרונים של חג הסוכות. הראשון מביניהם נקרא "שמיני עצרת" ולמחרתו חוגגים את "שמחת תורה". בארץ-ישראל מאוחדים שני החגים ליום אחד.
שמיני עצרת
– אמנם זהו היום השמיני של חג הסוכות אך הוא נחשב כחג בפני עצמו ולכן בהדלקת הנרות ובקידוש מברכים את ברכת "שהחיינו".
תפילת הגשם
– בתפילת מוסף מתחילים לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" במקום "מוריד הטל" שהיינו אומרים בחודשי הקיץ. את השינוי אנו מציינים בתפילה מיוחדת הנאמרת ע"י שליח הציבור. בה אנו מבקשים שבזכות אבותינו יפתח לנו הקב"ה את אוצרות המטר. בסיומה מכריז החזן : "לברכה ולא לקללה", "לחיים ולא למוות", לשובע ולא לרזון" וכל הקהל עונים אחריו אמן.
הזכרת נשמות
– אחרי קריאת התורה נוהגין להתפלל עבור נשמות המתים ולנדור צדקה בעדן. המתפללים מזכירים את נשמות קרוביהם שנפטרו ולכן כל אלו שהוריהם חיים יוצאים מאולם בית-הכנסת כדי "שלא לפתוח פה לשטן".
שמחת תורה
– התורה נחלקה לחמישים וארבע פרשיות. במשך כל השנה אנו קוראים מידי שבת בתורה וביום שמחת תורה אנו מסיימים את כל חמשת חומשי התורה. ביום זה מרקיעה השמחה שחקים יותר מבכל המועדים האחרים.
הקפות –
ההקפות העיקריות נערכות ביום "שמחת תורה" אך בני חוץ-לארץ עורכים הקפות גם בליל שמיני עצרת, לבטא את אחדותינו עם יהודי ארץ ישראל החוגגים ביום זה את שמחת תורה. לאידך נהוג בארץ ישראל לערוך "הקפות שניות" במוצאי החג לאות הזדהות עם יהדות התפוצות. מוציאים את כל ספרי התורה מארון הקודש ומקיפים עמהם את בימת קריאת התורה שבע פעמים. בתחילת כל הקפה קוראים פסוקי תפילה ולאחר מכן יוצא הקהל בשירה וריקודים עם ספרי התורה. טקס ההקפות נפתח בפסוק המבטא יותר מכל את עבודתינו הרוחנית במשך כל חודש החגים – חודש תשרי ; "אתה הראתה לדעת כי ה' הוא האלוקים. אין עוד מלבדו!".
"חתן תורה" ו"חתן בראשית"
– כדי להדגיש שאין אנו חלילה מסיימים את העיסוק בתורה פותחים אנו מיד לאחר סיום הקריאה בספר 'דברים' במעגל החדש של הקריאה מ"בראשית". "חתן התורה" – עולה לסיים את התורה ו"חתן בראשית" הוא זה העולה לקריאה הפותחת את המחזור החדש. ביום זה מזמינים את כולם לעלות לבימת קריאת התורה ולברך עליה. גם הילדים מתחת לגיל בר-מצוה מתכנסים תחת טליתות של העולה לתורה ומברכים עמו.
