בעיר ויטבסק שברוסיה הלבנה, חי לו יהודי חיים שקטים, שלווים ובריאים. הוא לא סבל מעולס מבעיות רפואיות כלשהם, אלא נהנה מבריאות טובה ואיתנה. אולם, לפתע, ביום בהיר, נפל למשכב. היהודי החולה נטל תרופות שונות אך ללא הועיל, מצבו הלך והחמיר מיום ליום. הוא פנה לרופא מומחה וביקש את עזרתו. הרופא רשם לו תרופה מסויימת, אולם גם זו לא שיפרה את מצבו. בצר לו, החליט ללכת אל פרופסור גדול ומפורסם, ששמו הלך לפניו כמומחה לאבחנה מדוייקת של בעיות רפואיות.
הפרופסור בדק את היהודי בדיקה מדוקדקת ויסודית ולבסוף אמר, כי הוא מצטער מאוד ואינו יכול לעזור לו. "רק אלוקים יוכל לעזור לך", אמר לחולה הנואש.
לאחר ששמע את דברי הפרופסור הגדול, היה היהודי אובד עצות לחלוטין. אולם, לאחר זמן מה, נזכר בשמועה ששמע לאחרונה, כי בעיר הקטנה, ליאוזנה, הסמוכה לעירו, חי רבי קדוש, שכבר עזר לאנשים רבים במצוקתם. ללא שהיות, הוא יצא לליאוזנה, כדי לבקר אצל האיש הקדוש, האדמו"ר הזקן, רבי שניאור-זלמן.
סביב ביתו של הרבי, ראה היהודי אנשים רבים המחכים להיכנס אל הרבי לקבלת עצה וברכה. למזלו, ואולי בגלל שמחלתו נראתה על פניו, הוא נקבע להיות בין הראשונים שיכנסו לרבי.
כאשר נכנס לחדרו של הרבי, פרץ היהודי בבכי וכשעיניו דומעות סיפר על מצבו הנואש, כשהוא מבקש מהרבי, שיעזור לו למען אשתו וילדיו.הרבי השיב לו במאור פנים: "תפקידו של הרופא הוא לרפא ולא לגרום לכך שהחולה ירגיש גרוע יותר. למעשה, מצבך אינו כה רציני, זה בסך-הכל סוג מסויים של קדחת והיא תעבור".
היהודי היה מופתע לגמרי מדבריו של הרבי ומיד שאלו: "אבל רבי, אם זה קדחת, הרי הייתי צריך לרעוד ולהיות אחוז צמרמורת?"
"אכן, אתה תתחיל בקרוב לרעוד וצמרמורת תאחז בך", השיב הרבי.
היהודי התקשה להאמין למשמע אוזניו וכמובן ששמח שמחה גדולה.
ואכן, זמן קצר לאחר שעזב את ביתו של הרבי, הוא החל לרעוד קלות. בדרכו הביתה, גבר הרעד והלך וכאשר הגיע לביתו, הוא נכנס למיטה, אחוז קור וחום חליפות ורועד ללא הפסקה מצמרמורות.
כך נמשך הדבר ימים אחדים, הוא שוכב במיטה, רועד כולו כעלה נידף ללא הפסק. אולם, לאחר כמה ימים, פסק הרעד והיהודי הרגיש טוב יותר עד שהבריא לגמרי. הוא הצליח לקום מהמיטה והפך לאדם חדש לחלוטין!
זמן-מה לאחר מכן, כשהיהודי רץ לעסקיו ברחובות העיירה, הוא פגש את הפרופסור, ש"התייאש" ממנו בחוליו. "האינך אותו חולה אנוש, שבא אלי לפני זמן-מה?" שאל הפרופסור.
"כן, אדוני, זה אני", ענה האיש.
"אני שמח מאוד לראותך בריא ושלם", אמר הפרופסור בפליאה, "תגיד לי, אדון נכבד, כיצד קרה הדבר שהתרפאת באופן כה מושלם, איזו תרופה לקחת?"
היהודי סיפר לו, שלאחר שהפרופסור התייאש ממנו, הוא הלך לליאוזנה, אל הרבי המפורסם, שאמר לו, כי מחלתו אינה אלא סוג של קדחת.
"זאת ידעתי גם אני", אמו הפרופסור, "אולם, קדחת יכולה להיות רצינית למדי אם היא לא מתפתחת לצמרמורת ורעדה מקור וחום חליפות. כי זוהי הדרך, שבה הגוף מנסה לרפא את עצמו ולהיפטר מהמחלה. הבעיה אצלך היתה, שלא הראת כל סימן של רעדה. לאחר שבדקתי אותך, הגעתי למסקנה, כי אינני מכיר שום תרופה, שיכולה לגרום לך צמרמורת ורעד. זוהי הסיבה לכך, שאמרתי, כי אינני יכול לעזור לך".
"כאשר הרבי אמר לי, שיש לי קדחת, סיפר היהודי, שאלתי אותו, האם אין זה מחייב, שארעד ותהיה לי צמרמורת והרבי השיב, כי אכן, אני אתחיל לרעוד. זמן קצר לאחר שעזבתי את ביתו, התחלתי לרעוד והרעד גבר והתחזק. נכנסתי למיטה ורעדתי מקור וחום במשך כמה ימים. ואז, בעזרת השם, הבראתי לגמרי".
"'בעזרת השם' אמרת. האם לא כך אמרתי לך גם אני, 'אני לא יכול לעזור לך, רק אלוקים יכול לעזור לך'", אמר הפרופסור בחיוך.
השניים חייכו, הפרופסור והחולה-לשעבר לחצו ידיים ואיחלו איש לרעהו בריאות טובה.
לבסוף אמר הפרופסור: "באחד הימים אני מקווה לראות את הובי שלך, אבל לא ביקוו מקצועי. אין ספק, כי הוא יכול לעשות למעני יותר, מאשר אני למענו…"
